השאלון באנגלית
פייסבוק
טוויטר
כל האתרהשאלון עם גיל רימון / מאת: סיני גז
מאת השאלון • 7 בדצמ, 2008 • קטגוריות: אינטרנט, בלוגרים, הומור, השאלון, טלויזיה, מוזיקה, סופרים, עיתונאים, שאלונים נוספים
"אני מרגיש שניתנות לי משאלות כל הזמן. באמת"
צילום: ג'ף פולבר
– מה אתה עושה בימים אלה ?
* פעיל בכמה פרוייקטים של דיאלוג, במיוחד בתפר שבין עולם האינטרנט הפלסטיני לזה הישראלי
* מתכנת בעוז רעיון אינטרנטי מקורי. חברה פנתה אלי עם רעיון מצויין ופשוט לבצוע לטולבאר, פיתחתי אותו ואנחנו מקווים להשיק אותו תוך מספר שבועות ממש
* עובד על מופע קברטי, בו אני מקווה לבצע עם חברים כמה שירי משוררים שהלחנתי לפני 15 שנה בערך ושטרם יצאו לאור
– מהו האירוע התרבותי שהשפיע עליך יותר מכל?
קשה לומר – אני גם לא יודע בדיוק מה זה "אירוע תרבותי". מבחינתי, יש תקופות שהשפיעו עלי, שברבות מהן לא הייתי. אחת מהן היא תור הזהב היהודי בספרד – התרבות העברית שנרקמה שם משפיעה עלי לשונית מאוד, ואני מנסה כבר שנים לכתוב יצירה שתספר על כמה אירועים בולטים ומשפיעים שקרו אז, חלקם לא מוכרים כלל – כמו ההוצאה לאור של המילון העברי העברי הראשון ("המחברת") בידי מנחם בן-סרוק, הביקורת האיומה שקיבל מדונש בן-לברט (במשקל ובחרוז, כמובן), גירושו של מנחם וצינזור המילון בעקבות כך. הסיפור מקסים אותי – אבל עוד לא הצלחתי לשלב אותו ביצירה משלי.
– מה מדליק אותך מבחינה יצירתית ?
אני אוהב טקסטים, ויצירות שבנויות על טקסטים. אני אוהב שטקסט נראה כמו זרם תודעה שנשפך לנייר בלי שום מעצור, ועדיין יש בו עידון ותחכום כאילו עבדו עליו עם פינצטה.
מורים לתסריט ולספרות נוטים לעקר לעתים תכופות מדי, לדעתי, פרצי יצירתיות אותנטיים של הכותבים הצעירים – אני מעדיף שיוצרים יכתבו המון, כמה שבא להם, בכל פעם שבא להם, ובלי שום ביקורת – ואחר כך יערכו את עצמם, ויפרסמו רק מה שבאמת ראוי לפרסם, בעיניהם.
– מהו הצליל האהוב עליך ?
פכפוך – אבל אם הוא מונוטוני זה יכול לשגע אותי לאורך זמן. אני אוהב גיטרה בס, בעיקר פרטלס (בארץ – כמו של אבי בללי לפעמים). אני אוהב לחישות שנלחשות קרוב לאוזן – ואז כבר לא חשוב מה התוכן שלהן
– אם יכולת לשוטט בזמן, באיזו תקופה היית רוצה לבקר ?
בהמשך ל"אירוע התרבותי" – במאה העשירית, בדרום ספרד, בזמן התחיה הראשונה של העברית והעתקת המשקל הערבי לשירה העברית.
– מהו האלבום או השיר שהשפיע עליך יותר מכל ?
שני התקליטים הראשונים של ישראל ברייט, לפני להקת השמחות – "כל מה שמנגד" ו"קוף עירוני". הטקסטים פואטיים ומרחפים, הקצב מהפנט, והשירים חדרו עמוק לתוכי וסיפרו לי הרבה על עצמי – הם כמובן מסמלים גם תקופה אחרת, פרועה וצעירה יותר, שאני מתגעגע אליה לפעמים.
– מה הדבר המטורף ביותר שעשית ?
לא מחזרתי. מלבד זה, ההשקפה שלי לגבי טירוף, המושג ומשמעותו, מקשה עלי לענות.
אבל אמרתי דברים שנחשבו על-ידי אחרים לטירוף מוחלט. האמנתי בדברים שהיום נראים לי טירוף
– מה מביך אותך ?
כשאני תופס רגע של חוסר מודעות שלי או של אחרים, בנוכחותי – ובעיקר מבוגרים, מנוסים או חכמים ממני
– מה הדבר המטופש ביותר שעשית ?
מהו מטופש?
– איך היית משפר את העולם ?
אני לא יודע לגבי העולם, אבל לגבי האנשים – זה נשמע קצת מסובך, אבל זה די פשוט בסופו של דבר: הייתי שמח אם היתה מוצגת בפניהם אלטרנטיבה דיאלוגית. בכלל, כל אירוע שקורה בין אנשים, קבוצות ואפילו מדינות אני מציע לבחון ראשית, עוד לפני התגובה אם ניתן, בשתי דרכים – הדמונית והטרגית.
ההשקפה הדמונית תסמן מי הטובים והרעים בסיפור – ותבהיר מיד מי צריך לנצח בעימות, מי צודק, ואיך הדברים יראו רגע לאחר מיגור הרוע.
ההשקפה הטראגית תבהיר כי לנסיבות יש תפקיד מרכזי בהתהוות המציאות. זו הטרגדיה של החיים – לפעמים דברים רעים קורים. אין רוע מוחלט – יש אירועים רעים עבורנו, יש אנשים שעושים לנו טוב וכו'.
אני חושב שמי שמצליח לראות את שני הקצוות האלה יכול להבין טוב יותר ממה הוא עצמו מונע – ולהביא בחשבון, בנקיטת עמדה ובתגובה, גם עמדות דמוניות או מקובעות שהוא מחזיק בהן.
– לו היו ניתנות לך שלוש משאלות מה הן היו ?
אני מרגיש שניתנות לי משאלות כל הזמן. באמת. לפעמים אני לא שם לב לזה – בעקר כשאני בדכאון או סתם במצברוח רע. ביום טוב אני מרגיש שההזדמנויות כמעט בלתי מוגבלות, לפחות בגבולות כללי הטבע – אם באמת רוצים ומתמידים.
ובכל זאת-
1. הייתי מפיץ את האופציה הדיאלוגית, כאמור
2. הייתי הופך את רוב החוקים בעולם לכללים. אני לא אוהב חוקים, גם כשהם חיוניים, אבל מכבד ומשתמש בכללים תמיד. למשל, כשיש חוק כמו "אסור לגנוב תפוחים" – אני מאמין שבסופו של דבר הגנבים הפוטנציאליים יתרגלו לחשוש מהמשטרה, ולכן יתחשבו עוד פחות בירקן. סנקציות, כאמצעי אכיפה, מסירות אחריות. כללים, כמו תמרורים, מחזקים אחריות. למשל – רמזור אדום. גם אם אין שוטר כדאי מאוד לציית לו – אחרת נשקפת סכנה לכולם.
3. הייתי רוצה לפתח יותר התמדה – אם אפשר, שלא על חשבון המבט החיצוני האהוב עלי, המקפץ בין עמדות בקלות.
– מהי החולשה הכי גדולה שלך ?
אני לא נקשר בקלות. כנראה מחכה תמיד לדבר הגדול הבא שאתחבר אליו, ובינתיים מתרוצץ בעולם בלתי-מחויב. יש לזה יתרונות אבל גם חסרונות רבים, וזה נכון בכל התחומים – פרנסה, יצירה, אהבה.
– איפה תהיה עוד 10 שנים ?
אני באמת לא יודע – וקשה להגיד שיש לי חלום מסוים בנושא. מקווה שאהיה מאושר ככל האפשר, ללא טרדות כלכליות מעיקות כמובן, ושיהיו בי כוחות להמשיך במה שאני עושה – ואולי גם בדברים אחרים.
– נסח שאלה שהיית מעוניין לשאול את עצמך וענה עליה
מי היית רוצה שיענה על השאלון הזה ?
ישראל ברייט, יוסף אל-דרור, אבא שלי – וגם דוד שלי שמוליק ואורי סבג, שינוחו בשלום על משכבם.
גיל רימון הוא תסריטאי, איש מחשבים ועיתונאי, מפעיל את הבלוג "סאבטקסט". אחיו, רן רימון גם ענה על השאלון
פוסטים קשורים
(1 הצבעות, ממוצע: 5.00 מתוך 5)
Loading...
השאלון כתיבה ועריכה: סיני גז
צור קשר עם המחבר | כל הרשימות מאת השאלון
אני לא ממש מוצא את המילה המתאימה לתגובה שלי.
לפיכך אצטט את העורך הדגול, אורי: "אחלה קטע" (יש לקרוא את המלים לאט מאד).
תגובה
לו רק היו אנשים רבים המסוגלים לעשות את ההפרדה בין הרע והטוב הנסיבתיים לבין סיפור הטרגדיה ולהחליט בהתאם,
עוד היינו מגיעים לכדי שלום עולמי..
תחי האלטרנטיבה הדיאלוגית !
גיל לשלטון 😉
ד"ש.
תגובה
אדום עולה!!
יופי גיל, מגניב לקרוא.
תגובה
"לו רק היו אנשים רבים המסוגלים לעשות את ההפרדה בין הרע והטוב הנסיבתיים לבין סיפור הטרגדיה ולהחליט בהתאם"
זה נראה כמו שורה קלאסית של ינשוף מפו הדב
תגובה