השאלון The Questionnaire

כתיבה ועריכה: סיני גז By Sinai Gez

השאלון עם עומר ברק / מאת: סיני גז

מאת • 25 בספט, 2009 • קטגוריות: השאלון, השאלון הראשי, כתיבה, סופרים, עיתונאים, עריכה, תקשורת, תרבות
omer-barak

"רגע לפני שאני עוצם עיניים עולים לי הרעיונות הכי טובים"

– מה אתה עושה בימים אלה?
כל מה שצריך כדי להתחמק מלעשות כלים. אני עובד (חברה שלי טוענת שלשבת מול משחקים של ברצלונה עם לפטופ על הברכיים זה לא נקרא לעבוד, אבל היא לא מבינה כלום) על הספר הראשון שלי, שעורכת אותו אז ווי ספיק ידידתי קארין ארד ויצא בעוד חודשים ספורים בהוצאת "גלורי", שהם הוצאה מדהימה בעיני, וכותב ועורך במוסף היומי "24 שעות" של ידיעות אחרונות ובמוסף הספורט, וגם כותב לשלל המוספים השונים בעיתון, ומתכנן מתישהו להגיב לשלל הירידות עלי ב"בלייזר", אבל מת לראות כמה זמן הם עוד יכולים להמשיך עם זה.

– למה קוראים לך עומר ? ומה עומד מאחורי שם המשפחה שלך ?
נולדתי ביום הראשון לספירת העומר, וברק הוא עיברות מברקוביץ' שאבא שלי עשה. האמת היא שנולדתי כעמר, כי ההורים שלי החליטו שלא צריך ו', אבל כל פעם שהייתי מגיע לקופת חולים היו מחפשים את הילד הערבי עאמאר, ובגיל 16 החלטתי, למגינת ליבם של הורי, שהעולם עוד לא מוכן לכתיב חסר, והוספתי ו' לשם.

– למה בחרת לעסוק במה שאתה עוסק ?
אני לא יודע. מגיל קטן אהבתי מאוד עיתונים וספרים, ומסיבה בלתי מוסברת הרגשתי ששם אני צריך להיות ולשם אני שייך. דווקא היום, כשאני כאילו שם וחלק מהברנז'ה (מושג מטופש ומזוייף לחלוטין, דרך אגב) והגשמתי את חלום הילדות שלי, אני לא באמת מצליח להרגיש חלק מהעולם הזה. רציתי להשפיע ורציתי להצחיק אנשים. אני עדיין רוצה. אני מקווה שהשפעתי, ואני מקווה שהצלחתי להצחיק מישהו. כל מייל שאני מקבל ובו כותב לי מישהו שהוא צחק מהכתבה שלי אני מרגיש כאילו עשיתי את שלי, ובשביל זה אני שם.

– מהו האירוע שהשפיע עליך יותר מכל?
זה יישמע דבילי ומגוחך עד לאין שיעור, כי אני אמור להביא כאן איזה אירוע רב חשיבות, אבל הטיסה שלי לאיסלנד לפני שלוש שנים היא זו שמחלקת את חיי ללפני ואחרי. במונדיאל של 2006 ארזנו, שלושה חברים טובים ואני, תיק ונסענו אל המדינה הקסומה הזו. קצת אחרי שנסענו התחילה מלחמת לבנון, וחזרנו יום אחרי הפסקת האש. מי שלא שמע דיווח בפלאפון של חדשות ערוץ 2 כשהוא מטפס על קרחון ומסביב הכל ירוק ולבן וכחול וקסום כמו שאין באף מדינה אחרת, או שמע מבזק חדשות באיסלנדית כשהידיעה הפותחת היא על פסטיבל המוזיקה בעיר אקוריירי והחדשה השנייה היא על מלחמת לבנון, לא יבין אף פעם באיזו מדינה לא שפויה אנחנו חיים. מצאתי באיסלנד הרבה שקט ורוגע ואושר טהור, כי אני מוכן להישבע שמישהו מהל את האוויר באופיום במדינה הזאת, והקונטרסט הזה השפיע עלי יותר מכל דבר אחר.

מה מעורר בך השראה ?
לשכב במיטה. בחיי, רגע לפני שאני עוצם עיניים עולים לי הרעיונות הכי טובים, וככה גם קיבלתי את הרעיון לספר שלי. במקרה הכי גרוע אני נרדם וזה, נו, משהו שאני בהחלט יכול לחיות איתו.

– מהו הצליל האהוב עליך ?
98,000 איש צועקים "יש" (בספרדית, כאילו, אני האידיוט היחיד שצועק בעברית) באצטדיון הקאמפ-נואו בברצלונה, רצוי מול ריאל מדריד, אבל גם כל קבוצה אחרת זה בסדר. אין צליל יפה יותר מאשר שמחה ספונטנית של כל כך הרבה אנשים.

מהו המאכל האהוב עליך?
טי-בון 500 גר'. אפשר גם יותר. וריאות. סבי הבולגרי לימד אותי לאכול חלקים פנימיים, וזו הנאה שאין לי שום כוונה להתנצל עליה.

אם היית קורא מחשבות את מחשבותיו של מי היית רוצה לקרוא?
של החברה שלי בזמן שאנחנו שוכבים (הה לכם, בלייזר! פעם בעשור זה כן קורה) ושל הכלב שלי בזמן שהוא נגרר אחרי למטה. הייתי רוצה לדעת אחת ולתמיד אם הם באמת נהנים, או שהם סתם משתפים עם זה פעולה כי לא נעים להם.

אם יכולת לשוטט בזמן, באיזו תקופה היית רוצה לבקר ?
הייתי רוצה לראות דינוזאורים. באמת, זו ההשתוקקות הכי גדולה שלי. לפעמים אני חושב לעצמי שהייתי נותן הכל, אפילו מוכן להיאכל ע"י טי-רקס, העיקר לראות את החיות המדהימות האלה, אבל אני חושב שרגע לפני שהוא היה מביא בי את הביס יש מצב שהייתי מתחרט על המחשבות האלו.

מהי היצירה הראשונה שלך ?
קומיקס בשם "נבי ארנבי". הוא לא היה מוצלח במיוחד, אבל להגנתי ייאמר שהייתי בן 9, שבערוץ 2 הניסיוני כן חשבו שזה מוצלח ואפילו עשו עלי תוכנית בת חמש דקות שנקראה בשם הערסי "עיניים שלי", ושחייבים להתחיל מאיפשהו. אמא שלי, אגב, בטוחה עד היום שזה היה השיא. עובדה שמאז אף אחד לא בא לעשות עלי תוכנית.

עם מי היית רוצה לעבוד ? ולמה דווקא איתו?
עם דאגלס אדאמס או ג'וזף הלר, ונדמה לי שהסיבות ברורות. בביוגרפיה של אדאמס מסופר שהוא היה מביא את המו"ל שלו אליו הביתה, ורק אז עולה לכתוב את כל הספר ויורד עם ערימות של דפים. הייתי רוצה להיות שם ולראות את הגאון הזה בפעולה, שלצערי הרב כולנו קיבלנו מעט ממנו בגלל מותו הפתאומי (בניגוד, כאילו, לכל שאר מקרי המוות, שהם נורא מתכננים מראש). הייתי גם נורא רוצה להצטרף אל האנטר ס. תומפסון במסע המטורף לווגאס, וגם להסתכל – לא משלה את עצמי שבאמת הייתי יכול לעבוד איתם – על המונטי פייתון בפעולה. בקיצור, איך שלא מסתכלים על זה, נולדתי ארבעים שנה מאוחר מדי ובעיר הלא נכונה. אין תלונות, דרך אגב.

איזה משפט שינה את חייך?
מחמאה שנתנה לי קולגה לעבודה: "אין, עומר, מזלך שאתה חתיך, כי שכל אין לך". אני יודע שהייתי אמור להיעלב מזה אבל, כאילו, היי, היא אמרה שאני חתיך. לי זה הספיק.

מהי הקללה האהובה עליך ?
אוף. זו לא קללה, אני יודע, אבל אני משתמש במילה הזו המון.

מהי המילה האהובה עליך ?

מהם אתרי האינטרנט והבלוגים (מלבד אלה שאתה לוקח / לקחת חלק בהם) האהובים עליך ?
לא נעים להגיד, אבל אני די טכנופוב, ויש לי ארבעה אתרי אינטרנט שאני גולש בהם, כשאחד מהם הוא של הבנק שלי. אלא אם כן אני מחפש משהו ספציפי, הזמן הממוצע שאני מבלה באינטרנט הוא שבע דקות, ואני לא מבין מה כולם כל כך מתלהבים ממנו. אני מאוד אוהב לקבל ולשלוח מיילים, אבל זה בערך כל מה שאני עושה שם. בלוגים? לא יודע אפילו מאיפה מתחילים לחפש, אבל הייתי שמח להבין בזה יותר. יש כותבים ויוצרים מהממים ברשת, ועצוב לי לחשוב שאני מפספס את כל זה רק בגלל טכנופוביה.

מה מוציא אותך מדעתך?
כשהחברה שלי, שאותה אני מאוד מאוד אוהב, נותנת מבט אחד במטבח ופוסקת שצריך להחליף את המגבות כי הן לא באותו הצבע של הקיר. מבחינתי עצם העובדה שיש לי בכלל מגבות במטבח זה הישג עצום.

מה מצחיק אותך?
החיים בכללותם, אבל מונטי פייתון (כן, גם בפעם האלף), הגשש החיוור (כן, גם בפעם החמשת-אלפים) וג'ון סטיוארט. איך שהפרצוף שלו עולה על המסך אני מתחיל להישפך מצחוק, ואני הראשון שאחתום על עצומה שתכריח אותו להגיש מבזקים כל שעה, ולא פעם ביום.

על איזו שאלה אתה לא מוכן לענות?
אם באמת התקפלתי כמו נקניק ואמרתי לחברה שלי "ברור, מאמי, נחליף מגבות". למרות שנראה לי שכל בחורה שעברה לגור עם החבר שלה ונתנה לו את המבט הזה שרק בנות יודעות לעשות יודעת טוב מאוד את התשובה.

מה מביך אותך?
לא הרבה דברים מצליחים להביך אותי, אני אדם חסר עכבות באופן כללי, אבל דבר אחד שתמיד מצליח זה הטעם המוזיקלי האיום והנורא שלי. אני חובב שירי אייטיז ולא ממש מתנגד גם לפופ טראשי וזול, למגינת ליבם של חברי חובבי האינדי והרוק. למעשה, הייתי בהודו לא מזמן עם בת זוגתי וכמה חברים וחזרתי לארץ לפניה כי מה לעשות, לא כולנו עובדים במשרד החינוך ונהנים מחופש של חודשיים, והשאלה הראשונה ששאלה אותה ידידה שלי אחרי שנסעתי הייתה: "תגידי, לא היה נעים לי לשאול, אבל עדיין יש לו טעם מוזיקלי של ילדה בת 14?".

מהו האלבום או השיר שהשפיע עליך יותר מכל?
בריטני ספירס, ברור. סתם. אלבום אחד? אני אלך על הכי בנאלי – אבל גם הכי נכון – ואומר "הכבש השישה-עשר". זה אלבום מופת בעיני, ואני נהנה להקשיב לו עד היום, ואני לא חושב שיש הרבה אלבומים מלאים שאפשר להגיד עליהם את זה.

מה הדבר המטופש ביותר שעשית?
כוכבי ליגת ההיאבקות של ה-WWE היו צריכים להגיע לארץ לפני שנתיים או משהו, אז שלחו אותי לפיניקס, אריזונה כדי לראיין אותם וגם – זה פשוט סוג הכתבות שאני עושה – להיאבק איתם אחד על אחד, כדי לראות אם זה באמת אמיתי. אז שמו אותי בחדר אחד עם קורט אנגל, שהוא גם מדליסט אולימפי וגם מתאבק מעולה, ורגע אחרי שהוא סיפר לי בגלוי שהכול הצגה ושאל אם אני רק רוצה שנביים תמונה כאילו אנחנו מתאבקים עניתי לו: "נראה לך? אני רוצה לקרוע לך את הצורה". זה לקח 15 שניות ומשהו כמו חודשיים עד שהרגל שלי החלימה מאחיזת ה"אנגל-לאק" שלו, ומאז למדתי שיש מצבים שכדאי רק לביים בהם תמונה.

איך היית משפר את העולם?
גדול עלי. משכנע אנשים שצריכם לצחוק יותר. לפעמים לוקחים כאן ברצינות דברים כל כך אבסורדיים. אה, ומבטל את מס הכנסה וביטוח לאומי. כל מי שקיבל מהם מכתב יודע שבלעדיהם היה כאן עולם טוב יותר.

– לו היו ניתנות לך שלוש משאלות מה הן היו?
לדעת לבשל כמו שצריך, להיות שוער כדורגל בברצלונה (אבל גם מנצ'סטר יונייטד או יובנטוס זה בסדר) ולהוריד עשרה קילו. תודה.

– מהי החולשה הכי גדולה שלך?
בשר. לא משנה בכלל אם אני רעב או לא. אם מישהו מציע המבורגר או אנטריקוט, אין מצב שאני אסרב.

– איפה תהיה עוד 10 שנים?
אם אני אמשיך לאכול בשר אדום בקצב הזה, נראה לי שבפנימית ד' בתל השומר. אם לא, אני מאוד מקווה להיות במשרד קטן שאשכור ובו אוכל לכתוב ספרים, להסתכל על השעון, להחליט ש-11:30 בבוקר זו באמת שעה נורא מאוחרת, לשאול את הבוס אם אני יכול כבר ללכת הביתה, להיזכר שאני הבוס של עצמי, לנעול את הדלת וללכת לבלות זמן עם המשפחה שתהיה לי.

– נסח שאלה שהיית מעוניין לשאול את עצמך וענה עליה.

– מי היית רוצה שיענה על השאלון הזה?
כל סופר או כותב. הצצה לתוך שולחנות הכתיבה ומוחות של כותבים אחרים עדיין מרגשת אותי, וזה לא השתנה מאז שהייתי בן 14.

אסוציאציות

אהבה – הדבר שהכי קשה לשמור עליו ולהשיג אותו, אבל באמת שהכי שווה.
אלוהים – אחרי הרבה לבטים, לא קיים.
מוות – לא מפחיד אותי. יבוא כשיבוא, היה כיף חיים.
כתיבה – לא יודע מה הייתי עושה בלעדיה.
טלויזיה – ברצלונה. בחיי, המשחקים של הקבוצה שלי הם הדבר היחיד שאני יושב לראות בטלוויזיה. בשאר הזמן אני לא מדליק אותה.
ישראל – קשה לי איתה נורא, אבל כל פעם שאני חושב ברצינות על לעזוב אני מבין עד כמה אני קשור לכאן.
משפחה – פריבילגיה שעם השנים גם למדתי ליהנות ממנה
אושר – קשה להשיג אותו, אבל כשהוא מגיע והוא אמיתי זה שווה את כל הרגעים שהוא לא היה בסביבה.
יהדות – הייתה פעם דבר יפה, היום נתונה בידי קלגסים שכל קשר בינם לבין דת מקרי בהחלט. לא קשור אלי, לא מדבר אלי ולמעשה, אחרי שראיתי כמה מהמעשים שנעשו בשם היהדות, ניתקתי איתה כל קשר לחלוטין.
פוליטיקה – מקצוע מדהים עם המון השפעה שנשבתה בידיהם של אנשים רפי שכל עם מוח של אוגר, וסליחה מראש מציבור האוגרים שקוראים את הבלוג הזה. אחרי כל ביקור שלי בכנסת אני יוצא משם עם כאב ראש בצד שמאל ושואל את עצמי איך יכול להיות שהאנשים האלה מנהלים לנו את המדינה.
עבודה – פעם חשבתי שזה הדבר הכי חשוב בחיים. היום אני יודע שיש דברים אחרים.
תהילה – בארץ? לא קיים. ערכתי את מדור הרכילות של 24 שעות קצת יותר משנה, והיום אני יודע עד כמה כל העסק הזה מגוחך.
ילדות – החלק הכי קשה של החיים. היה נחמד, כאילו, אבל אני שמח מאוד שזה מאחורי.
אינטרנט – נורא נחמד שזה קיים, לא מבין בזה כלום.
רייטינג – סתם מספרים שלא אומרים שום דבר.
עומר ברק – נראה לי שדשנו בו מספיק.

עומר ברק הוא עיתונאי ו(עוד מעט") סופר, בקיצור, כותב

Be Sociable, Share!
כוכב אחדשני כוכביםשלושה כוכביםארבעה כוכביםחמישה כוכבים (1 הצבעות, ממוצע: 5.00 מתוך 5)
Loading...
תגיות: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , ,

כתיבה ועריכה: סיני גז
צור קשר עם המחבר | כל הרשימות מאת

2 תגובות »

  1. בבקשה להסיר אותי מהרשימה ולא לשלוח יותר מיילים

    תגובה

  2. […] http://hasheelon.com/2009/09/25/omer-barak/ […]

הוספת תגובה