השאלון The Questionnaire

כתיבה ועריכה: סיני גז By Sinai Gez

השאלון עם אייל גרוס / מאת: סיני גז

מאת • 26 במרץ, 2009 • קטגוריות: אינטרנט, אנשי אקדמיה, השאלון, השאלון הראשי, חוק ומשפט, תרבות
aeyal-gross-300x2002
– מה אתה עושה בימים אלה ?
מזה שנה וחצי שאני בלונדון, בשבתון כפול מאוניברסיטת תל-אביב. אני חוקר אורח במכון ללימודים משפטיים מתקדמים (שהוא חלק מבית הספר ללימודים מתקדמים) של אוניברסיטת לונדון, ומרצה אורח בפקולטה למשפטים של SOAS (בית הספר ללימודי אסיה והמזרח), שהוא גם חלק מאוניברסיטת לונדון. את עיקר זמני אני מקדיש למחקר וכתיבה בנושא המשפט הבינלאומי והכיבוש, כאשר אני מנסה להסתכל מחדש על כל המשטר והשיח המשפטי בנושא כיבוש. אבל מדי פעם אני גם חוזר לשני תחומי המחקר העיקריים האחרים שלי, שהם זכויות רווחה (בייחוד הזכות לבריאות), וגם מחקר קווירי שבוחן את הרגולציה המשפטית של מיניות וזהות מגדרית. חוץ מזה אני כותב את הבלוג שלי ברשימות, "המשתה", ושם כותב גם על דברים בתחומי עיסוקי המקצועי אבל גם על כל מיני דברים אחרים כמו פוליטיקה, מוזיקה, וגם אוכל, יין ותה, וטיולים במקומות מהם הם באים. לאחרונה כתבתי לראשונה גם לבלוג התה הקולקטיבי CHA DAO (תרגום לעברית של רשימה זו בבלוג שלי) ומקווה לכתוב לשם שוב בקרוב. אגב, כדי להגיע לכל האתרים שלי – המקצועי באוניברסיטה ולבלוג, אפשר להשתמש בכתובת הקלה www.aeyalgross.com
– מה הבאת לנו ?
יאיר גת כתב על הבלוג שלי "מוכיח שזכויות אדם הולכות דווקא לא רע עם סקס, אוכל ורוקנרול".
– למה קוראים לך אייל ? ומה המשמעות של שם המשפחה שלך?
כמדומני שלאחי הבכור היה חבר בגן שהוא חיבב שקראו לו כך. שם המשפחה פירושו "גדול" והוא בא מהשורשים המזרח אירופאים. פרט לזה אני לא יודע עליו הרבה. שם המשפחה של אימי מהבית הוא אגב "ערמון" שזה עברות של "קסטנבאום" ושם אכן מדובר כנראה בעץ ערמון שגדל בעבר הרחוק ליד בית המשפחה של הדורות הקודמים אי שם באירופה.
– מהו האירוע שהשפיע עליך יותר מכל?
אני לא יודע על אירוע אחד, אבל בתחום הפוליטי מלחמת לבנון הראשונה שהתחילה כשהייתי בתיכון היתה נקודת ציון בה נהייתי לאחד שהולך להפגנות, והאינתיפאדה הראשונה כשפרצה כשהייתי בלימודי התואר הראשון, הפכה אותי מאחד שרק הולך להפגנות לכזה שמשתתף בארגונם.
– מה מעורר בך השראה ?
יצירתיות שיכולה להתבטא במאמר אקדמי מקורי ומעניין, ספר מרתק, עבודת אמנות, או מנה יצירתית שמישהו בישל.
– מהו הצליל האהוב עליך ?
מוזיקה שאני אוהב. זה יכול להיות צלילי הפתיחה של אלבום ה"בננה" של הולווט אנדרגראונד, גיטרות רועשות של סוניק יות' (ושל עוד הרבה להקות), הצלילים הפותחים של כמה וכמה שירים של הסמיתס', פס הקול של פיליפ גלאס ל"השעות"…
– מהו המאכל האהוב עליך ?
אין מאכל אחד, יש כל מיני חומרי גלם שאני מאוד אוהב. עגבניות, פלפלים, תפוחי אדמה, כרישה, עדשים, גבינת פרמז'נו רז'אנו, צ'ילי, קוקוס, תאנים, שוקולד, ועוד… אני אוהב הרבה סוגים של אוכל אבל לאחרונה הודות לשהות בלונדון גיליתי מחדש את המטבח הסיני הנפלא שיש הרבה גרסאות חיוורות שהוציאו לו שם רע, אבל כדאי להכיר אותו מחדש, וגם את המטבח המלזי. הם הצטרפו למטבח התאילנדי שאני גם מעריץ. אפרופו מלזי, המטבח הדרום-אפריקה ובפרט המטבח ה"קייפ-מלאיי" שמגיע מאזור קייפ-טאון אהובים עלי גם מאוד (וזה לא רק בשר…). המטבח האיטלקי על גרסאותיו השונות הוא אהבה מתמשכת. ואי אפשר לקחת מהצרפתים את התרומה שלהם לסוגייה.
– אם היית קורא מחשבות את מחשבותיו של מי היית רוצה לקרוא ?
מוריסי. ברק אובמה (למרות שמדובר בשני אנשים שחשפו הרבה, הראשון בשיריו והשני בספרו האוטוביוגרפי שכדאי לכולם לקרוא).
– אם יכולת לשוטט בזמן, באיזו תקופה היית רוצה לבקר ?
פריז בין מלחמות העולם. אמריקאים (והרבה אמריקאיות) בפריז, "הדור האבוד", "נשות הגדה השמאלית", פילוסופים בבתי-קפה, וכל זה…
– מהי היצירה הראשונה שלך ?
תלוי למה אתה קורא יצירה. המאמר הראשון שלי שפורסם עסק בהחלטות של בית הדין האירופאי לזכויות אדם שהגיעו מהמדינות הקומוניסטיות לשעבר שהצטרפו לאמנה האירופאית לזכויות אדם אחרי נפילת חומת ברלין ובחן את הסוגיות הייחודיות שהגיעו ממדינות אלו כחלק מהליך הדמוקרטיזציה.
– עם מי היית רוצה לעבוד ? ולמה דווקא איתו ?
יש לי מזל שכאקדמאי כבר זכיתי לעבוד עם רוב האנשים שרציתי לעבוד איתם: בין על ידי השתתפות בכנסים או סמינרים משותפים, כתיבה משותפת או הוראה. לכן אזכיר מישהי דווקא מתחום אחר: ג'נסיס רובינסון, שכותבת על יין ועל האנשים שעושים אותו בצורה אינטליגנטית ומרתקת, שכתבה בין היתר את ה Oxford Companion of Wine ואת ה World Atlas of Wine. פעם בכלל לא היו לה עוזרים, היו יש לה כמה, ואני לא אחד מהם!
– איזה משפט שינה את חייך ?
כל מיני אבל בתקופה האחרונה הכי הרבה "אני שמח לבשר לך שהוחלט להזמין אותך כחוקר אורח לאוניברסיטת לונדון…".
– מהי הקללה האהובה עליך ?
האמת שאין כזו. לא אדם של קללות…
– מהי המילה האהובה עליך ?
בנאלי אבל "שלום".
– מהם אתרי האינטרנט והבלוגים (מלבד אלה שאתה לוקח / לקחת חלק בהם) האהובים עליך ?
רשימה ארוכה. גוגל רידר שלמרות הבעייתיות שבצפייה דרכו עוזר לי לעבור מהר על הרבה בלוגים. גרייפס שנותן תמונה יפה בעיני של הבלוגספירה הישראלית המעניינת. הארץ שמעצבן אותי מאוד הרבה פעמים אבל כנראה שאי אפשר בלעדיו. הניו-יורק טיימז שאין שני לו. את היומון השלישי שאני קורא בקביעות, הגארדיאן, אני משתדל כאן בלונדון לקרוא בגרסת הפרינט. גוגיי שגם מעצבן הרבה פעמים אבל אין לו תחליף. ואם נעבור לבלוגים ספציפים, ולווט שמצליחה לעשות את זה מעניין כל פעם מחדש, חברי אורי אורן וחן כנען, וגם כנרת רוזנבלום שכותבת מפאריז, אייל ניב שמזכיר את העובדות שרבים שוכחים, ההגיגים המענינים של יונית מוזס, בלוג על חדשות בתי ספר למשפטים (בעיקר בארצות הברית) שמספר מי עובר לאיפה, בלוג שמעדכן בדברים חשובים שמתפרסמים בתחום המשפט הבינלאומי, ועוד כמה בלוגים חשובים שמעדכנים בתחום הזה (כמו זה ויש עוד כמה שאשמח לשלוח את הקישור אליהם למי שמתעניין/ת בנושא), כמה בלוגים על תה כמו למשל זה של סטפן, בחור צרפתי שחי בטאוויאן ואוהב להקשיב לגלצ, האתר של חנות התה האהובה עלי "ארמון התה" בפאריז, שתמיד אני רוצה לדעת איזה תה מדהים חדש הם קיבלו, והאתר של ג'נסיס רובינסון שהזכרתי לעיל. וגם הבלוג עבודה שחורה שדן בשאלה איך לקדם את האג'נדה הסוציאל-דמוקרטית במסגרת הפוליטית בישראל. וגם את העוקץ. עונג שבת של גיא לעניני מוזיקה. בלוג אופנת הרחוב של נמרוד, ועוד בלוגי אופנה. וגם אוסיף שאני קורא עקבי של חלק ניכר משכני ל"רשימות", שלא אמנה אותם כאן. ועוד רבים שלא מניתי, וסליחה.
– מה מוציא אותך מדעתך ?
העיוורון של רוב הציבור הישראלי למציאות. לכיבוש. לאי-הצדק והעוול העצום שאנו גורמים לפלסטינים. חוסר הידיעה של עובדות בסיסיות, כמו למשל איך פלסטינים בעזה גם אחרי ה"התנתקות" עדיין נשארו תלויים בישראל לדברים בסיסים כמו יציאה מעזה ללימודים או לטיפול רפואי. הצדקנות הזו בה אנו כביכול רק קרבן, שיכולה לאפשר תמיכה עצומה כל כך בהתקפה של ישראל על עזה. הקלות בה מתקבל בישראל הרג של אזרחים לרבות ילדים פלסטינים, ולא רק לאחרונה בעזה, אלא כבר במשך שנים רבות. וכל הפשיזם שכרוך בזה – שליברמן הוא חלק ממנו. ובצורה רחבה יותר, הצורך להאבק על המובן מאליו: זה שיש גזענות, הומופוביה, ושצריך בכלל להסביר או להתמודד עם עמדות כאלו.
– מה מצחיק אותך ?
הומור טוב. למשל פרקים ישנים של "מישהו מטפל בך", או "המלון של פולטי" או "החמישיה הקמארית", בפרט קרן מור.
– על איזו שאלה אתה לא מוכן לענות ?
על השאלה הזו!
– מה מביך אותך ?
מביך אותי להביך אחרים.
– מהו האלבום או השיר שהשפיע עליך יותר מכל ?
אני רוצה להגיד הסמיתס', כמה וכמה שירים ואלבומים וזו תהיה תשובה נכונה, אבל דווקא אני זוכר שהיתה תקופה שהקשבתי רבות ל"זה הילך שבך" של יהודה פוליקר (ויעקב גלעד כמובן) וזה השפיע המון. ושוב, מוזיקלית, הולווט אנדרגראונד שכבר הזכרתי. תקליט הבננה שבריאן אינו אמר עליו שמעט אנשים קנו אותו, אך כל אחד מהם הלך והקים להקה.
– מה הדבר המטופש ביותר שעשית ?
זה היה יותר מפוחד ממטופש, אבל כל הפעמים בגיל 18 או גיל 20 או גיל 22 או אפילו 27 שקרה שהתחיל איתי בחור שמצא חן בעיני ולא נעניתי…
– איך היית משפר את העולם ?
אוסר על אלימות מכל צורה שהיא, מיישם את "מכל אחד לפי יכולתו, לכל אחד לפי צרכיו".
– לו היו ניתנות לך שלוש משאלות מה הן היו ?
בריאות לי ולכל היקרים לי, שלום לישראל/פלסטין (ואם אפשר לכל העולם), ודרך בה אפשר לאכול ולשתות את כל מה שבא בלי שזה יפגע בבריאות ובמשקל…
– מהי החולשה הכי גדולה שלך ?
הלוואי שהייתי מסודר יותר. אני מנסה אבל זה קשה…
– איפה תהיה עוד 10 שנים ?
אני אתחיל בכך שאגנוב מכנרת, וארחיב על מה שהיא ענתה לשאלה הזו – הלוואי שבאמת אצליח להתמיד לעשות יוגה פעמיים בשבוע בלי שום ביטולים ותרוצים, או לפחות פעם בהתמדה מוחלטת, וגם אוסיף על כך: שאצליח להתמיד בללכת למכון הכושר שלוש פעמים בשבוע, וגם שיהיה לי יותר זמן להקשיב למוזיקה, לקרוא ספרות לא מקצועית ולבשל. וכמובן שאמשיך להיות עם האנשים האהובים עלי ולכתוב ולהתפתח.
– נסח שאלה שהיית מעוניין לשאול את עצמך וענה עליה.
מה מניע אותך? תשוקה, איכפתיות וסקרנות.
– מי היית רוצה שיענה על השאלון הזה ?
עמירה הס, עברי לידר, שולמית אלוני, מתי שמואלוף. וגם יונה וולך שכבר לא תענה.
אסוציאציות
-אהבה – עופר (בן-זוגי).
-אלוהים – אם אין אלוהים לא הכל מותר.
-מוות – ומסים…
-כתיבה – קשה אבל מתגמל.
-טלויזיה – לא הדלקתי מאז ליל הנצחון של אובמה, אבל רואים עקרות בית נואשות ועוד כמה סדרות על המחשב.
-ישראל– "עד שתפקח את עיניה".
-משפחה – אוהב, מתגעגע.
-אושר – "האושר הוא הפשע המושלם". "יבוטל האושר לאלתר".
-פוליטיקה – מדכא, אבל חשוב.
-עבודה – מרקס כבר אמר הכל, לא? אבל האמת שאין לי מה להתלונן.
-תהילה – “Baby remember my name, Fame!”
-סקס, סמים ורוקנ'רול – מיתולוגיה.
-ילדות – להורים שלי היתה חיפושית ונסענו לטייל ברחבי הארץ.
-אינטרנט – משנה את החיים ברמות שעדיין לא הבנו עד הסוף.
-רייטינג – יש מגזין כזה, לא?
-צדק – צדק צדק תרדוף.
-משפט – לנסות לסגור את הפער בינו ובין הצדק (המהותי).
-ד"ר אייל גרוס – "רופא למה אתה" – נשאלתי כמה וכמה פעמים, בימים שעוד שילמו בצ'קים (הבנק הוסיף את ה"ד"ר" לשמי על פנקס הצ'קים ביוזמתו).
-פרופ. אייל גרוס – חדש, עוד לא התרגלתי
-אייל גרוס – על זה מישהו אחר יצטרך לענות.
אייל גרוס הוא פרופסור למשפטים, מרצה באוניברסיטת תל אביב, חוקר ומרצה אורח באוניברסיטת לונדון. מפעיל את הבלוג "המשתה".
Be Sociable, Share!
כוכב אחדשני כוכביםשלושה כוכביםארבעה כוכביםחמישה כוכבים (אין הצבעות)
Loading...
תגיות: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , ,

כתיבה ועריכה: סיני גז
צור קשר עם המחבר | כל הרשימות מאת

הוספת תגובה