השאלון The Questionnaire

כתיבה ועריכה: סיני גז By Sinai Gez

השאלון עם איתי ולדמן / מאת: סיני גז

מאת • 19 במרץ, 2009 • קטגוריות: בידור, השאלון, השאלון הראשי, עיתונאים, תקשורת, תרבות
itai-valdman

"לא באמת מרגיש שהבאתי משהו, עדיין"

צילום: איליה מלניקוב

– מה אתה עושה בימים אלה?
עורך את המגזין Time Out, משתתף בלייט נייט של ערוץ 3 "טינופת", מתקלט ברחבי תל אביב, מסיים את לימודי באוניברסיטה (פסיכולוגיה ומדעי המדינה), מנסה להבין למה אני כזה דפוק מבחינה זוגית, משתכר עם חברים בברים מפוקפקים (ואוהב את זה!) ומכין את עצמי מנטאלית ליום בו אהיה אבא (מקווה שבקרוב).

– מה הבאת לנו?
לא באמת מרגיש שהבאתי משהו, עדיין. אני מנסה דרך העיתון אותו אני עורך לעשות את העיר הזאת למקום טוב וכיפי יותר לחיות בו ולהשפיע ברמה מסוימת, אבל אני בסך הכל בן 29 ובאמת חושב (מקווה, לפחות) שעתידי עדיין לפני ושאין לי בכלל מושג איזה דברים גדולים עוד נכונים לי. ואולי אני סתם הוזה…

– למה קוראים לך איתי? ומה המשמעות של שם המשפחה שלך?
כשאחי הגדול היה בגן היה איתו ילד בשם איתי. אמא שלי אומרת שהוא היה ילד חכם ויפה ומדהים, והיא החליטה שכשהבן הבא שלה ייוולד היא תקרא לו גם איתי. שם המשפחה שלי הוא גרמני, והמשמעות שלו היא "איש יער", או "איש פרא" בתרגום חופשי. בתקופות קשות של חיי אני מזכיר לעצמי שאני איש פרא ושאף אחד לא יכול עלי.

– מהו האירוע שהשפיע עליך יותר מכל?
המפץ הגדול?

– מה מעורר בך השראה?
קשה לי לתפוס את הדבר הזה שמעורר בי השראה, אבל אני יודע שהוא קיים. רוב הזמן אני מרגיש שאני מסתובב על טייס אוטומטי, ואז פתאום, פעם בכמה זמן, אני נהיה כל כך בפוקוס וכל מה שאני נוגע בו הופך לזהב. אני ממש מרגיש אז כמו איזה מפלצת, מכונה, אדם-על. סוג של מאניה כזאת, אני מניח, אבל מכיוון שאני אדם די מאוזן לא ברור לי מה המקורות שלה. ותמיד שזה קורה אני מנסה להבין מה בדיוק קרה שהוביל אותי למצב הזה, וקשה לי לענות על כך. לפני כמה ימים, לדוגמה, התעלפתי בבר. זה קצת קוקסינלי, אני יודע, ולא לגמרי ברור לי איך זה קרה, אבל זה קרה. וכשהתעוררתי מעלפוני, השעה היתה אחת בלילה לערך, הייתי כל כך חד, כמו עיט על קוקאין. והייתי מפוצץ בהשראה ומחשבות זרמו בראש שלי במהירות של כוכב נופל. זו היתה הרגשה מדהימה. דבר נוסף שמעורר בי השראה זה רגעים בהם הרומנטיות נחה עלי. העבודה שלי ובאופן כללי היומיום כל כך תובעניים וכשאני רומנטי אני מרגיש שניצחתי את המערכת, כי למרות כל הלחץ עדיין הבפנוכו שלי מרים את ראשו ותובע את שלו. וזה מעורר השראה, לראות שאתה יודע להרגיש, ושאתה אנושי, ושאולי בכל זאת יש לך סיכוי. אאוץ'.

– מהו הצליל האהוב עליך?
כשהייתי ילד אהבתי נורא את הצלצול להפסקה. היום אני גר מעל בית ספר יסודי, והצליל הזה חזר לחיי, וגם עכשיו אני נורא אוהב אותו. אני מאוד שמח בשביל הילדודס שהשיעור נגמר ושהם יכולים לצאת החוצה לשחק. חוץ מזה אני גם נורא אוהב שרעש רקע שלא היית מודע לקיומו נפסק ונהיה פתאום שקט כזה גדול ומוזר.

– מהו המאכל האהוב עליך?
טחינה. ללא ספק.

– אם היית קורא מחשבות את מחשבותיו של מי היית רוצה לקרוא?
של אבא שלי, של הבוס שלי ושל איזה טמבל אחד שפעם אהבתי. אני בדרך כלל ממש טוב בלקרוא מחשבות של אחרים, ודווקא את מחשבותיהם של שלושת האנשים שהכי חשוב לקרוא אף פעם לא הצלחתי. אולי יום אחד.

– אם יכולת לשוטט בזמן, באיזו תקופה היית רוצה לבקר?
הייתי רוצה להיות ליד ההורים שלי ברגע בו הם הכירו. זה נראה לי רגע מכושף כזה.

– מהי היצירה הראשונה שלך?
כשהייתי בן 16 טסתי לראשונה לחו"ל, וגרתי במשך כל הקיץ בבית של דודה שלי בניו ג'רזי. שם, כשאני שוכב במיטה של אחד מהילדים שלה שהיה במחנה קיץ, כתבתי את השיר הראשון שלי. הייתי בדיכאון מטופש כזה של מתבגרים ונורא ריחמתי על עצמי. באופן טבעי, השיר הזה היה די נורא. שורות כמו "נשימתי נעתקה בשאון אחרון, עת נזכרתי לרגע בגשם הראשון"… הוא צריך להיות אצלי באחת המגרות בבית. כמה מביך.

– עם מי היית רוצה לעבוד? ולמה דווקא איתו?
לא הייתי רוצה לעבוד עם אף אחד. באמת. למה שארצה לעבוד עם מישהו? לבלות, זה כבר משהו אחר. לבלות אני מוכן עם כל מי שיודע לעשות GOOD TIME. לאחרונה סוגיית הגוד טיים מעסיקה אותי מאוד. זה נראה כאילו רוב האנשים לא מבינים או שכחו שזאת הסיבה היחידה האפשרית לקיום שלנו, ומעבירים יום אחרי יום, שבוע אחרי שבוע, בלי שום דבר מלהיב להיאחז בו. למזלי, האנשים שמקיפים אותי הם אנשים שהמילה "חגיגה" לגמרי לא זרה להם.

– איזה משפט שינה את חייך?
"למה לי לא?" – זה משפט שהייתי אומר כל הזמן כשהייתי ילד, ובשלב מסוים אבא שלי עלה על זה והתחיל לקרוא לי ככה. הוא היה אומר לי "למה לי לא, אתה בא לאכול?", "למה לי לא, איך היה היום בבית הספר?", וכו'… אבא שלי טוען שכל דבר שהיה למישהו אחר הייתי רוצה גם ושפשוט הייתי אומר את המשפט הזה נון סטופ. וזה מצחיק, כי עד היום אני יכול לזהות בעצמי את אותו "למה לי לא" קטן. אני חושב שבאיזשהו אופן זה מה שמניע אותי עד היום. ההרגשה הזאת שאני יכול לעשות הכל, להיות הכל, להשיג הכל, כי אם למישהו אחר יש (כל דבר – אהבה, הצלחה, כסף, אושר, שלווה) – אז למה לי לא?

– מהי הקללה האהובה עליך?
זה משתנה, אבל כרגע זה וריאציות על המילה תחת. "תאכל תחת" (=תמות), "אכלתי תחת" (=נדפקתי), "נשבר לי התחת" (=נשבר לי הזין), "מה המצב, תחת?" (=מה קורה, מותק?) וכו'…

– מהי המילה האהובה עליך?
אין לי אחת. כל המילים שמתחברות למשפטים שהם בעדי יפות בעיני, וכל המלים שמתחברות למשפטים שהם נגדי רעות בעיני.

– מהם אתרי האינטרנט והבלוגים (מלבד אלה שאתה לוקח / לקחת חלק בהם) האהובים עליך?
אני לא כל כך חזק בשיטוט באינטרנט, אבל כרגע מסתובב בביטפורט שם אני מוריד מוזיקה (beatport.com) ובבלוג האופנה הישראלי המגניב הגרסונייר (hagarconniere.blogspot.com).

– מה מוציא אותך מדעתך?
תלוי באיזה מצב רוח אני נמצא. בימים טובים אני כמו בודהה, הכל עובר לידי. בימים רעים כל דבר יכול להטריף אותי. בעיקר רעשים קטנים שאנשים עושים – לעיסת מסטיק, טפיפה עם היד על הרגל, בליעת רוק, והאול טיים פייבוריט – הנקישה של הפתיחה והסגירה של עט. אם לא היו נכנסים בארץ למאסר עולם על רצח אני חושב שכבר היו לי כמה קרקפות על החגורה מהדברים הקטנים האלו.

– מה מצחיק אותך?
פאדיחות של עצמי, אנשים שנופלים במדרגות, אנשים שנתקלים במשהו בלי שהם שמים לב, סרטים של בן סטילר, סרטים של אדם סנדלר, כשאבא שלי עושה זין עם האצבע לאחד מבני המשפחה (ובאופן כללי המשפחה שלי), פספוסים של חיות, החברים שלי (בעיקר כשהם שיכורים ומסטולים).

– על איזו שאלה אתה לא מוכן לענות?
אני לא יכול לחשוב על אחת כזאת.

– מה מביך אותך?
נשיקות ראשונות. זה יכול לקחת לי שנים עד שאני יוזם אותן, אבל ברגע שזה קורה אני נכנס לעניינים מהר מאוד.

– מהו האלבום או השיר שהשפיע עליך יותר מכל?
אני לא יודע אם הוא השפיע עלי יותר מכל, אבל השיר ששמעתי הכי הרבה פעמים בחיים הוא "Son of Sam" של אליוט סמית. אני לא יודע למה דווקא אל השיר הזה אני חוזר כל הזמן. הוא מהפנט אותי. באופן כללי האהבות המוזיקאיות שלי רבות מאוד ואם חייבים לבחור אז הייתי אומר שברוק הזמר האהוב עלי הוא אליוט סמית והאלבום האהוב שלו הוא "X/O", במוזיקה אלקטרונית הלהקה האהובה עלי היא דאפט פאנק והאלבום האהוב הוא "Discovery", ובהיפ הופ ג'יי.זי והאלבום הוא "The Blueprint".
אם הולכים על השנייה הזאת אז שיר שאני שומע בלופ ומרגש אותי מאוד הוא "High Come Down" של הג'וניור בויז.

– מה הדבר המטופש ביותר שעשית?
בגיל 16 הייתי נוסע עם חברים לרעננה, מנענע מכוניות חונות באמצע הלילה עד שהאזעקה היתה מופעלת ואז היינו בורחים בהיסטריה. זה היה מטופש, אבל כיף בטירוף. חוץ מזה הייתי מאוהב באיזה מישהו הרבה יותר מדי זמן ממה שהייתי צריך וללא תוחלת. זה היה מטופש מאוד, וממש לא כיף בטירוף. מצד שני, כנראה שלא היתה ברירה ושזה היה חייב לקרות.

– איך היית משפר את העולם?
הייתי מפציר בכולם להירגע. באמת. כולם קצת לחוצים מדי, אתה לא חושב?

– לו היו ניתנות לך שלוש משאלות מה הן היו?
כמה בנאלי:
1. שקט נפשי
2. אהבה גדולה
3. רווחה כלכלית

– מהי החולשה הכי גדולה שלך?
רהבתנות. ובנוסף, רצון להרשים. חוץ מזה, נרקיסיזם מודע לעצמו המשולב בשנאה עצמית חריפה ואהבת אדם עזה. שילוב לא נעים, תאמין לי.

– איפה תהיה עוד 10 שנים?
אני לא יודע למה, אבל לאחרונה אני חושב הרבה מאוד על פוליטיקה. אולי בגלל הטרנד מהבחירות האחרונות של עיתונאים שנכנסים לפוליטיקה. בכל מקרה, אולי שם. חוץ מזה, אני מקווה שבעל משפחה לתפארת ואב לשלושה ילדים.

– נסח שאלה שהיית מעוניין לשאול את עצמך וענה עליה.
-מה יהיה איתך, בנאדם?
"יהיה בסדר, חביבי. יהיה בסדר".

– מי היית רוצה שיענה על השאלון הזה?
אביגדור ליברמן. בעיקר מעניין אותי לדעת מה הקללה האהובה עליו.

אסוציאציות

-אהבה
סינכרון

-אלוהים
ילדותי

-מוות
באסה.

-כתיבה
אימפולסיביות

-טלוויזיה
כיף

-קולנוע
מזמוז

-תיאטרון
שעמום

-ישראל
עיוורון

-משפחה
שקט

-אושר
רוגע

-פוליטיקה
גיהנום

-עבודה
טירוף

-תהילה
שקר

-סקס, סמים ורוקנ'רול
לפעמים

-ילדות
בית

-אינטרנט
אוננות

-רייטינג
זין.

-איתי ולדמן
יכול להיות יותר טוב.

איתי ולדמן הוא כתב ועורך

Be Sociable, Share!
כוכב אחדשני כוכביםשלושה כוכביםארבעה כוכביםחמישה כוכבים (אין הצבעות)
Loading...
תגיות: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , ,

כתיבה ועריכה: סיני גז
צור קשר עם המחבר | כל הרשימות מאת

תגובה אחת »

  1. ג'וניור בויז, דאפט פאנק… אחלה טעם.

    תגובה

הוספת תגובה