השאלון The Questionnaire

כתיבה ועריכה: סיני גז By Sinai Gez

השאלון עם כנרת רוזנבלום / מאת: סיני גז

מאת • 28 בינו, 2009 • קטגוריות: אינטרנט, בלוגרים, השאלון, השאלון הראשי, עיתונאים, תרבות
kinneret-in-the-metro

"הייתי מחלקת גלולות אומץ, כדורי אמפתיה ושיקויי יושר לכולם"

צילום: מושיק לביא

– מה את עושה בימים אלה ?
כותבת טור אישי ל"ידיעות אחרונות", משמשת כיועצת ארגונית ללקוחותיי הנאמנים, מזינה את האתר שלי "פריזאית", אמא לשתי ילדות ואשה לבעלי, מנסה לרקום את העתיד שלנו כאן בפריז או להשלים עם חזרתנו לארץ ובין לבין ותוך כדי, כותבת את מה שאני מקווה שיהיה, יום אחד, הרומן הראשון שלי.

– מהו האירוע שהשפיע עלייך יותר מכל?
ההתבגרות. אני חושבת שלא הילדות היא התקופה המאושרת בחיים, אלא הזמן שבו אנחנו חופשיים לבחור את האנשים המשמעותיים בחיינו. אצלי זה קרה כשבראשון לספטמבר 1989 החלטתי, בספונטניות, לעזוב את כיתת המחוננים בעירוני ד', בה למדתי מכיתה ג' ואליה הפלגתי מדי יום בשני אוטובוסים לכל כיוון, ולעבור לבית ספר רגיל בתכלית, במרחק דיווש אופניים מהבית שלי.

– מה מעורר בך השראה ?
יופי, רוע, חמלה, סקס, רעב, קנאה, עונג, חלומות; המון דברים. אבל רק לאחרונה הבנתי שהמחשבות, הרגשות, ההבנות, השאלות הכעסים הרצונות ההתעסקויות האובססיביות האלה הן השראה. זאת ההרשאה שהתחלתי לתת לעצמי בזמן האחרון.

– מהו הצליל האהוב עלייך ?
טפיפות של אצבעות קטנות או עדינות על מים, וכמעט כל צליל צלול ובוהק באופן מוחלט, כזה שיוצא ממערכת הסטריאו שאקנה פעם.

– מהי התמונה שהשפיעה עלייך יותר מכל?
תמונות של נשים רזות ויפות מדי, צעירות מדי וחלקות מדי רודפות אותי כל העת.
תמונה של ההורים שלי, צעירים ועייפים וצוחקים ואוהבים מזכירות לי עכשיו שהורים כמעט תמיד אוהבים את ילדיהם, ועם זאת, הילדים שלהם לא מחויבים לאהוב אותם, לא מחויבים להכיר להם תודה, לא מחויבים ללכת בדרכם, לא מחויבים לרצות אותם. זאת הבנה משחררת כלפי עצמי כבת ומכאיבה לי כאם.

– אם היית קוראת מחשבות את מחשבותיו של מי היית רוצה לקרוא ?
את אלה של כל מי שעזב אותי, כל מי שכועס עלי וכל מי שעושה דברים רעים באופן שיטתי; וכן, יש לעתים קשר בין הקבוצות.

– אם יכולת לשוטט בזמן, באיזו תקופה היית רוצה לבקר ?
מאוד הייתי רוצה להיות בלוויה שלי. אני די משוכנעת שהיא עומדת להיות חתיכה מסיבה, של כל מכריי ומוקיריי, וממש לא הייתי רוצה להחמיץ אותה.
מתוך דאגה, אני רוצה להיות שם, באזור, כשהילדות שלי יהיו ממש גדולות. וגם מתוך סקרנות ואופטימיות: אולי כל העניין הזה של הציוויליזציה דווקא יילך וישתפר, יהיה עשיר ומרתק ומלא אפשרויות, ולא בהכרח יביא את עצמו אל סופו.

– מהו האלבום או השיר שהשפיע עלייך יותר מכל ?
איי וונט יו, במקור של אלוויס קוסטלו,  בביצוע תיכוניסטי על קסטה, גיטרה חשמלית, קול צרוד ולא זמרי בכלל, וטייפ ביתי של כמה ערוצים שהוקדש רק לי, הבהיר לי בדיעבד הרבה דברים על החמצות. האמת שגם בזמן אמת, אבל לא ידעתי מה לעשות עם זה.

.

– מהו המאכל האהוב עלייך ?
שוקולד. רצוי משובח, אבל גם שוקולד פרה מריר הולך.

– עם מי היית רוצה לעבוד ? ולמה דווקא איתו ?
חגי לוי. מאוד מתחשק לי לכתוב לטלויזיה, ו"בטיפול" היא טובה בעיני בכל כך הרבה מובנים,
וארי פולמן, הייתי יכולה להעזר בחוסר הגבולות שלו.

עם יונה וולך, מייקל שייבון ויעל הדיה הייתי מאושרת לעבוד על דברים שאני כותבת.

ומכיוון שעדיין לא נטשתי את החלום בנוגע להוצאתו לאור של עיתון שבועי מרתק, יפהפה, משפיע ומצליח, אני רק מחכה למיליון הראשון במטבע כלשהו, כדי לקרוא לדגל לרון מיברג, רענן שקד, מולי שגב, משה זונדר, עמית שהם, יאיר רוה, דרור פויר, רועי ארד, בועז גאון, עפרה מזרחי, דורית חכים; חלקם, אגב, עבדו יחד איתי ב"זמן תל אביב", באותו תור זהב שלא ידענו עליו בזמן אמת.

– מהם אתרי האינטרנט והבלוגים (מלבד שלך) האהובים עלייך ?
גוגל רידר, שמאפשר לי לסקור במהירות את כולם: ריקי כהן, חלי גולדנברג, דבורית שרגל, אריאלה רביב, בועז כהן, דרור פויר, רביב דרוקר ואחרים, רבים מדי.

– איזה משפט שינה את חייך ?
"היית יכולה להגיד משהו". אמרה לי את זה מישהי בסיום מפגש נפיץ שהשתתפתי בו, שבו תוקפנות של אחת המשתתפות שיתקה אותי לחלוטין. אני מנסה להגמל מהמחשבה שאני ואני נשנה את העולם, אבל גם להפסיק לפחד מאנשים שרוצים להפחיד אותי.
וגם
"תשמעי רגע, איזה מייל קיבלתי: מתפנה מילגת מחקר בפריז, החל מעוד חודש וחצי".

– מה מוציא אותך מדעתך ?
טיפשות, יומרנות, אדישות, רוע לב, אטימות. אבל הכי הכי שהזמן זולג, אני שומעת אותו דולף בטיפות ענקיות וכבדות, ואין לי שום דבר לעשות נגד העניין הזה.

– מה מצחיק אותך ?
כשאני שומעת את עצמי בפיהן של הילדות שלי. כשאני שומעת את אמא שלי בוקעת מהפה שלי.

– מה מביך אותך ?
אותו דבר. ולטעות.

– מה הדבר המטופש ביותר שעשית ?
נפרדתי מבעלי שלושה חודשים אחרי שהתחלנו לצאת על סעיף תלות יתר שפיתחתי בו. למרבה המזל, הייתי חסרת בושה מספיק כדי להתחנן על נפשי כמה שעות אחר כך.

– איך היית משפרת את העולם ?
הייתי מחלקת גלולות אומץ, כדורי אמפתיה ושיקויי יושר לכולם.

– מהי החולשה הכי גדולה שלך ?
הפער בין ההבנה שלי שאי אפשר הכל ובין הרצון שלי שאולי בכל זאת. והתסכול שלי כשזה לא מצליח. והתסכול על עצם התסכול, כי נו, באמת.

– איפה תהיי עוד 10 שנים ?
בשיעור יוגה. סוף סוף אצליח להכריח את עצמי ללכת באופן סדיר פעמיים בשבוע. אפילו אקנה בגדים מתאימים.

– נסחי שאלה שהיית מעוניינת לשאול את עצמך ועני עליה.
"מה לעזאזל את רוצה?"
"הכל. זה לא מה שכולם רוצים?"

– מי היית רוצה שיענה על השאלון הזה ?
כל מי שלא יענה עליו בחיים: מאיר אריאל, אריק איינשטיין יבדל"א, אבי ניר ואשתו של סייד קשוע.

כנרת רוזנבלום מפעילה את הבלוג "פריזאית"

Be Sociable, Share!
כוכב אחדשני כוכביםשלושה כוכביםארבעה כוכביםחמישה כוכבים (4 הצבעות, ממוצע: 5.00 מתוך 5)
Loading...
תגיות: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , ,

כתיבה ועריכה: סיני גז
צור קשר עם המחבר | כל הרשימות מאת

3 תגובות »

  1. תשובות מקסימות ונוגעות ללב. הולכת לחפש את הבלוג שלך… 🙂

    תגובה

  2. באיחור של כמעט שנתיים, ענית נפלא 🙂

    תגובה

  3. יומרנות?.. זה לא קצת "הפוסל במומו פוסל"?..

    תגובה

הוספת תגובה