השאלון The Questionnaire

כתיבה ועריכה: סיני גז By Sinai Gez

השאלון עם אסף לבנון / מאת: סיני גז

מאת • 22 בדצמ, 2008 • קטגוריות: אינטרנט, בלוגרים, השאלון, מוזיקה, עיתונאים

"תחושת אי ודאות יכולה לערער אותי. עד כדי כך שלפעמים נדמה לי שאעדיף לשמוע "לא" מאשר "אולי""

צילום: אודליה כהן

– מה אתה עושה בימים אלה ?
מחפש עבודה חדשה במשרה מלאה, רצוי בתחום של ניהול תוכן/תוכן גולשים ו/או ניהול פרויקטים באינטרנט (וזו הזדמנות טובה לבקש ממי שיש לו משהו כזה להציע, ליצור איתי קשר ב: assafl100@gmail.com, ואשמח להעביר לו רזומה).
בנוסף, אני שוקד על הקמת פעילות עצמאית משלי של שירותי תוכן שונים ברשת. כיוון כבר יש, גם שם (Jeronimo Web Content), דומיין גם כן – ואפילו כרטיסי ביקור הודפסו.
כשהמעצבת המוכשרת אודליה כהן תסיים לבנות לי את האתר, אוכל להתחיל להזיז את העניינים.

מהו האירוע שהשפיע עליך יותר מכל?
אני אצטרך 'לגנוב' את התשובה שנתן צביקה בשור בשאלון שלו: ההתחברות לאינטרנט. קשה לי לדמיין משהו שעולה 30 דולר לחודש (מחיר ההתחברות לאינטרנט בימים ההם) שנתן לי כל-כך הרבה בתמורה. הרשת פתחה בפניי עולם שלם, שתיגמל אותי בכמעט כל אספקט אפשרי: היא העסיקה אותי שעות (שעות? ימים! ימים? שבועות! שבועות? ….), סיפקה את הרעב שלי לידע, יצרה לי מקצוע ועבודה וחיברה אותי עם אנשים רבים, שלעולם לא הייתי מכיר בלעדיה. חלקם הפכו לחברים טובים שלי עד היום. האינטרנט הוא סוג של כר הגידול שלי. אני תוהה איזה אדם הייתי, במה הייתי עוסק מקצועית ואיזה חוג חברתי היה מסביבי אם האינטרנט היה מגיע רק 10 שנים אחר כך.

– מה מעורר בך השראה ?
מוסיקה טובה ומרגשת. סיטואציות שגורמות לך לחשוב ואז לפרוק את המחשבות שלך על מקלדת.

– איזה משפט שינה את חייך ?
לרוב השאלות מסוג "הכי" אין לי תשובה ברורה. ברוב הקטגוריות בחיים אין אצלי דבר אחד שעומד רם ומעל כולם, אלא הרבה דברים קטנים שביחד הופכים אותי למי שאני.
משפט שאהבתי מאוד היה משפט שאמרה גליה מאור, המנכ"לית של בנק לאומי, באיזה ראיון. היא אמרה שם: "אני לא אגיד שאני עובדת קשה, כי קשה עובדים במכרה פחם". אהבתי את החיבור הזה למציאות. המשפט הזה מסמל עבורי את הצורך התמידי בפרופורציות.
עוד משפט שאני אוהב, וגם הוא קשור איכשהו לנושא הפרופורציות הוא משפט שאמר מאיר אריאל: "אם לא עושים מעניין עניין, הוא לא הופך לעניין" (ובהתחשב בהיסטוריית הניאופים שלו, אני גם יכול לנחש באיזה נסיבות הוא המציא את המשפט הזה…).
ואחד אחרון שקופץ לי לראש ושמצא חן בעיני במיוחד: משפט שאמר לי דני סנדרסון בראיון שעשיתי איתו. כדי להסביר למה בחר את רן שם-טוב להפיק את אלבומו האחרון הוא אמר: "אני לא צריך מישהו כמוני, אני כבר כמוני". נראה לי שה"אני כבר כמוני" הזה יכול להיות נכון ותקף לעוד הרבה בחירות בחיים, גם בסיטואציות שלא כוללות אולפן הקלטה.

מהו הצליל האהוב עליך ?
חשבתי הרבה על השאלה הזו, ולא מצאתי אחד כזה. כן מצאתי כל מני צלילים שהנסיבות בהן שמעתי אותם הפכו אותם למתוקים לאוזן. למשל: כשעבדתי לפני עשר שנים כתומך טכני אצל ספק אינטרנט קטן, חלק מתפקידי היה לתמוך בתוכנת CompuServe, לה היו לא מעט קשיי התחברות. אחרי שאתה מתייבש עם לקוח חצי שעה בטלפון, מקנפג ומשנה לו את המערכת ובסוף שומע מעברו השני של הקו את התוכנה מבשרת: Welcome To CompuServe, זה נשמע כמו הצליל היפה ביותר.

– מהי התמונה שהשפיעה עליך יותר מכל?
שוב, גם כאן אין לי תשובת "הכי". תמונה שהשאירה עלי חותם מסוים היא תמונת נעורים של אמא שלי, שמצאתי אחרי פטירתה באיזה אלבום תמונות ישן. תמיד אמרו לי שאני מאוד דומה לה חיצונית, ואף פעם לא הצלחתי לראות את הדמיון הזה. בגלל צעירותה בתמונה ההיא, שם ראיתי אותו מיד, ובצורה הכי ברורה שיש. עד כדי כך שחשבתי לעצמי: "בוא'נה, זה אני עם ציצים".

מהו המאכל האהוב עליך ?
זה דווקא קל. בשר. רצוי סטייק. רצוי פילה. רצוי שיהיה עשוי מדיום-וול. ושיהיו מסביבו ערימות של שרימפסים, שהם המאכל השני הכי אהוב עלי.

– אם היית קורא מחשבות, את מחשבותיו של מי היית רוצה לקרוא ?
ביבי נתניהו. לראות אם הוא מאמין לעצמו.

אם יכולת לשוטט בזמן, באיזו תקופה היית רוצה לבקר ?
היה מסקרן אותי לבקר בתקופתו של ישו, ולהתחקות אחר פועלו. זו חתיכת אניגמה איך היפי-פיסניק-פציפיסט עם שיער ארוך הצליח לשכנע קהילה שלמה שהוא בן האלוהים, לשכפל את האמונה הזו למשך דורות ובעצם להפוך לבן האדם שהכי השפיע על העולם אי פעם, ושחותמו עדיין משפיע, יום יום. מסקרן אותי להסתכל מהצד ולהבין איך זה קרה.
אם למכונת הזמן שלך יש גם 'קדימה' ולא רק 'אחורה' – היה מעניין אותי לקפוץ 50 שנה קדימה, כדי לראות אם סוף סוף הצלחנו לפתור את הסכסוך הישראלי-ערבי.

– מהו האלבום או השיר שהשפיע עלייך יותר מכל ?
Automatic for the People של R.E.M.
לא התאהבתי ב-R.E.M יחד עם כולם, כשיצא Losing My Religion והיה להיט היסטרי, אלא דווקא באלבומם הבא. רק שם 'נפל לי האסימון'.
'Automatic…' נשמע לי אז, בגיל 17 (ואולי גם היום), כמו האלבום הכי יפה בעולם. הוא גרם לי ללכת אחורה, ולאתר ולרכוש את כל הדיסקוגרפיה של הלהקה (אז עוד לא היה אינטרנט, שבעזרתו יכולת להוריד דיסקוגרפיה שלמה בשתי לחיצות כפתור על חמור). זה פתח בפניי מסע ארוך וקסום אל להקה שהיא עד היום הפייבוריטית שלי, גם כשהיא מוציאה דיסקים חלשים ומאכזבים. במסגרתו הגעתי עד לחנות קטנה בלונדון שמוכרת בוטלגים שלהם, וגם הכרתי מעריץ הולנדי מושבע, שהיה ארכיון ולקסיקון R.E.M מהלך. חוויה.
ניסיתי כמה פעמים להבין למה דווקא הם עושים לי את זה יותר מאשר כל השאר. נראה לי שזה בגלל שיש במוסיקה שלהם את המינון והאיזון הנכון בין רגש לאינטליגנציה.

עם מי היית רוצה לעבוד ? ולמה דווקא איתו ?
בהמשך לתשובה הקודמת, פעם הייתה לי פנטזיה להיות חלק מהצוות שסובב את R.E.M, ולעשות איתם טורים. אבל אחרי שראיתי לפני כחודשיים את לאונרד כהן מופיע בפראג, נראה לי שאני מבקש רילוקיישן לסיבוב ההופעות שלו.
למה דווקא איתו? מלבד ההערצה אליו ולפועלו האמנותי, יש לי הרגשה שהוא יכול ללמד אותי כמה שיעורים חשובים ומועילים על החיים.

– מהם אתרי האינטרנט והבלוגים (מלבד אלה שאתה לוקח / לקחת חלק בהם) האהובים עליך ?
אתרים:
* בצורה בנאלית משהו, אני מבזבז לא מעט זמן בפייסבוק ובקפה דה מרקר, שם אני מנסה לתחזק כראוי את הבלוג שלי "תיאוריית הקשר".
* חדשות אני קורא ב-YNET, לו אני גם חייב חסד נעורים – כי ניהול פורום המוסיקה הישראלית שלו (במשך 5 שנים) היה בעצם כרטיס הכניסה שלי לעולם התקשורת.
* על נושא הרשת ותרבות דיגיטלית אני משתדל להתעדכן דרך הקולקטיב.
* מוסיקה: אני נוהג להוריד בוטלגים דרך אתר מופלא שמספק אוצר בלום שבאמת קשה למצוא במקומות אחרים – Dime A Dozen.
* הורדות טלוויזיה וסרטים אני בדרך כלל מעדיף לעשות דרך The Pirate Bay.
* ואת הביקורות עליהם (על הסרטים) אני צורך דרך Rotten Tomatoes, שמאגד עשרות ביקורות על כל סרט שיוצא.
* אה, ואני חייב גם לציין את אתר שיבוש מילות השירים "אבטיח". לא כי אני גולש אליו בקביעות, אלא כי אחרת מקימת האתר, חברתי הטובה דפנה, תהרוג אותי. 😉
בלוגים:
* ריקי כהן –  "קורות האם האובדת". רוב התכנים שלה אמנם לא רלוונטיים ללייפסטייל שלי, אבל היא יודעת להעביר נקודה.
* וולווט אנדרגראונד – הבלוג של דבורית שרגל הפך לתחנת מעבר קבועה ויומיומית ולזירת דיון מעניינת וחשובה בנושאי תקשורת.
* "סינמסקופ" של יאיר רוה. רוה הוא, לטעמי, "הדור החדש של מבקרי הקולנוע". יש בו את הידע והעומק, בלי קפיצות התחת השניצרית. הוא יכול ליהנות ולהתייחס ברצינות גם לתרבות פופולארית עשויה היטב, ולא רק לברגמן ולגודאר. תמיד מרשים אותי איך הוא לא מאבד את האהבה והתשוקה הבוערת לקולנוע גם לאחר עיסוק כל-כך אינטנסיבי בנושא במשך שנים.
* "לונדון קולינג" של בועז כהן – לא על כל דבר אני מסכים עם בועז, אבל תמיד מעניין לקרוא אותו.
* "חורים ברשת" של גל מור – ניכר שהוא חי את רשת האינטרנט, מבין אותה היטב ומחזיק בדעות ברורות לגביה.
* "מאבד תמלילים" של יובל דרור – עוד אדם שאני מחזיק מדעותיו בנושא הרשת ותרבות דיגיטלית. הזדמן לי גם לקחת קורס בהנחייתו במסגרת לימודיי, וזו הייתה חוויה מעניינת ומהנה.
* "עונג שבת" של גיאחה. מלקט הלינקים הזה עושה עבודת קודש.
* ניימן – וגם מלקטי האירועים האלה עושים עבודה חשובה, ומאפשרים לקוראיהם להתעדכן בזריזות על מה קורה בעיר ששווה יציאה.
* ש. כהן – "כהן" היא אחד האנשים הכי מצחיקים שאני מכיר (לא רק ברשת). אפילו כשהיא כותבת על דברים שמשעממים אותי (כמו תוכניות ריאליטי או שופינג של בגדים) היא עושה את זה בצורה כ"כ חיננית ומשעשעת, שזה תענוג. מה שמוכיח שבכתיבה יותר חשוב ה"איך" מאשר ה"מה".

מה מוציא אותך מדעתך ?
תחושת אי ודאות יכולה לערער אותי. עד כדי כך שלפעמים נדמה לי שאעדיף לשמוע "לא" מאשר "אולי". אבל מכיוון שהשנים האחרונות זימנו לי כמה תקופות בהן נאלצתי להתמודד עם התחושה הלא נעימה הזו – נראה לי שקצת התחסנתי לגביה, ושהיום אני מתמודד איתה יותר בקלות.
בנוסף: שקרנים לא מוצלחים. למשל מישהו מהעבודה שאמר לי פעם שלא הספיק לקרוא אי-מייל ששלחתי לו, ובמהלך אותה השיחה, שתי דקות לאחר מכן, ציטט לי פיסקה ממנו. אם כבר בחרת לנהל את חייך דרך שיטת הבלוף המכוערת, לפחות תתאמץ קצת כדי שזה יעבור בצורה משכנעת.

– מהי היצירה הראשונה שלך ?
כנראה חיבורים שכתבתי בבית הספר היסודי. כבר אז היה ברור שיש לי משיכה לכתיבה. אני גם זוכר במעורפל שכתבתי איזה שיר ילדים ושלחתי אותו לעיתון הילדים "פילון" עליו הייתי מנוי כילד. הם אפילו פרסמו אותו! שנים מאוחר יותר הייתי כתב צעיר ב"ראש 1". אחרי התקופה ההיא לא פרסמתי כלום במשך שנים, עד שעשיתי סוג של קאמבק באמצע שנות ה-20 שלי.

מה מצחיק אותך ?
הרבה דברים, אבל בעיקר הומור שחור, ציני וביקורתי. וגם אירוניות קטנות שהחיים יוצרים.
הסימפסונס בימיהם הטובים. וודי אלן במיטבו. ה-Roast שעשו לפמלה אנדרסון.
ואני לא אהיה הראשון שיזכיר כאן גם את מונטי פייטון, ואת הבדיחה הזו שלהם.

– מה מביך אותך ?
לפלרטט/להתחיל עם מישהי, אירועים חברתיים בהם אני לא מכיר אף אחד או כמעט אף אחד. אבל לרוב אני גם מצליח להתגבר על המבוכות האלו.

מה הדבר המטורף ביותר שעשית ?
שוב, לא יודע אם "הכי", אבל ללא ספק אחד מהם היה לדפוק נפקדות בצבא.
שירתתי בפיקוד מרכז, ויומיים לפני שהייתי אמור לצאת לחופשה מיוחדת של שבועיים לרגל השלמת בגרות במתמטיקה, רבתי עם המפקד שלי. עקב הריב, הוא רצה לבטל לי את החופשה ולהעמיד אותי למשפט. קמתי והלכתי מהמשרד, ויצאתי לחופשה הזו על דעת עצמי. מאוד בקלות הייתי יכול להיכנס על זה לכלא צבאי, דבר שבהחלט גדול על הסיבולת שלי. היה לי מזל, ובסוף יצאתי מהסיפור הזה עם ריתוק של שבוע, שהתחיל רק אחרי שסיימתי את אותה בחינה.

– מה הדבר המטופש ביותר שעשית ?
את הכי מטופש לא אספר לכל העולם… אבל אחד מהם היה ללא ספק בשנת 2000, כששמעתי שעומדת לצאת לשוק המצאה עליה פינטזתי לא מעט זמן: דיסקמן שמנגן דיסקים עם קבצי MP3. מיהרתי להזמין אותו מאתר החברה המייצרת בחו"ל (משהו אלמוני וקיקיוני בשם  Mambo X), במחיר 200 דולר. לא ידעתי שעל חבילות שמקבלים בדואר יש מכס שונה מאשר על דברים שמביאים באופן פיזי כשחוזרים מטיסה לחו"ל. כך קרה שאחרי חודשים של המתנה בהם המוצר התעכב (בעיות בפיתוח), כשהוא סוף סוף הגיע אלי לארץ – הייתי צריך לשלם עליו יותר מ-1,000 ₪ מכס, מה שהפך את העלות הכוללת שלו עבורי למשהו כמו 2,000 ₪.
ומילא אם המכשיר הזה היה שווה משהו, אבל היה מדובר בדגם ממש גרוע! הסאונד היה בינוני, השירים קפצו אם עשית תנועות חדות מדי לטעמו של הדיסקמן, והוא זלל בטריות כאילו שמפעל דורסל שייך לאבא שלו (או שלי). הרמתי ממנו ידיים מהר מאוד, וכך בעצם זרקתי לפח כ-2,000 ש"ח. מאז אני מכתיר את זה בתואר "הקניה הכי מטופשת שעשיתי אי פעם בחיי".

איך היית משפר את העולם ?
מעלים ממנו את הדת, שהיא ההונאה והאסון הגדול ביותר של האנושות.

– לו היו ניתנות לך שלוש משאלות מה הן היו ?
אושר (את זה כולם מבקשים, ובצדק. כשיש לך את זה – יש לך בעצם את הכל), חוסר דאגות (אני טיפוס דאגן מטבעי. פוחד לחשוב איך אסתדר עם זה יום אחד, כשיהיו לי ילדים) והיכולת לשמוח בחלקי (דווקא משהו שהולך לי יותר ויותר טוב עם הזמן).

מהי החולשה הכי גדולה שלך ?
חוסר סבלנות. נראה לי שאם היה לי את השלט-רחוק הפלאי ההוא מהסרט "קליק", חופשי הייתי מריץ Fast Forward על תקופות חסרות פואנטה, כדי להגיע ל"בשר".

– איפה תהיה עוד 10 שנים ?
פה ושם שאלו אותי שאלה דומה בראיונות עבודה, רק שאצלם זה היה 5 שנים. אני אענה את מה שהתחלתי לענות לאחרונה בראיונות האלה: המציאות מראה שבכל נקודה בחיים בה הייתי נשאל את השאלה הזו, לא הייתי מנחש נכון את התוצאה. מסתבר שמאורעות החיים המשמעותיים שלי לרוב אינם צפויים זמן רב מראש. אז אני אפילו כבר לא מנסה לחזות.
אבל אולי אפשר לענות על איפה הייתי רוצה להיות עוד 10 שנים: בבית נחמד (אפילו הנוכחי. בכל מקרה רצוי בתל-אביב), עם משפחה משלי, חתול או שניים, ועבודה שמעניינת אותי.

נסח שאלה שהיית מעוניין לשאול את עצמך וענה עליה.
שאלה: מה עכשיו?
תשובה: אם הייתי יודע, הייתי שואל?

– מי היית רוצה שיענה על השאלון הזה ?
אהוד בנאי, ערן צור, פרופ' נסים קלדרון

אסוציאציות

אהבה
מחט בערימת שחת.
-אלוהים
פיקציה. השקר הגדול ביותר שהאנושות סיפרה לעצמה.
-מוות
סוף מוחלט. אין כלום אחר כך.
כתיבה
צורך. דחף. דגדוג באצבעות. לא תמיד תהליך קל, אבל סיומו בהצלחה נותן הרגשה טובה.
-טלויזיה
לא מזדהה עם אלו הסולדים ממנה אוטומטית. כלי חיובי ומעשיר כל עוד רואים בו את הדברים הראויים, ונמנעים מלבזבז זמן על אלו שלא.
ישראל
פוטנציאל מבוזבז. יש מקומות טובים יותר, אבל רק פה אני ארגיש בבית.
משפחה
לא תמיד הבנתי כמה זה חשוב.
-תהילה
אגו טריפ.
אושר
שואף אליו תמיד, וזוכה לקבל טעימות ממנו מדי פעם.
פוליטיקה
מייאשת נורא וגורמת להרים ידיים אפילו לאכפתניק כמוני.
-עבודה
הכי חשוב שתהיה מעניינת.
סקס, סמים ורוקנ'רול
All of the above
-ילדות
לא נוסטלגי לגביה. נוטה לחשוב שהייתה עוברת עלי יותר בנעימים אם הייתי גדל בתל-אביב, ולא בירושלים.
-אינטרנט
כלי מספר 1 להכל, כמעט.
-ג'רונימו
שם שהתחיל בתור ניק לחתול ג'ינג'י, והפך קצת בטעות לשם איתו אני מזוהה, לפחות ברשת. אני מתגעגע לחתול הג'ינג'י הזה.
-אסף לבנון
מכיר אותו, מכיר אותו, מכיר אותו.

אסף לבנון הוא כתב, עורך, מבקר, בלוגר ומנהל קהילות – או בקיצור: איש תוכן.
הצעות עבודה אפשר להפנות אליו דרך האי-מייל: assafl100@gmail.com


 

Be Sociable, Share!
כוכב אחדשני כוכביםשלושה כוכביםארבעה כוכביםחמישה כוכבים (2 הצבעות, ממוצע: 3.00 מתוך 5)
Loading...
תגיות: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , ,

כתיבה ועריכה: סיני גז
צור קשר עם המחבר | כל הרשימות מאת

2 תגובות »

  1. […] השאלון עם אסף לבנון […]

  2. שוב תענוג לקרוא את ג'רונימו לא פחות תענוג להיות חבר שלו !

    תגובה

הוספת תגובה