השאלון The Questionnaire

כתיבה ועריכה: סיני גז By Sinai Gez

השאלון עם אילן יצחייק / מאת: סיני גז

מאת • 10 בדצמ, 2008 • קטגוריות: אינטרנט, השאלון, סופרים, עיתונאים, שאלונים נוספים
"אני איש תחזוקה בכיר של מגאפון ציבורי גדול"

צילם: רמי זרנגר

– מה אתה עושה בימים אלה ?
משתדל לא להיסחף באגו-טריפ של ה"שבעה" על לכתי בטרם עת מ-ynet. מכחיש שמועות, מקיים הבטחות אחרונות, מוחק אלפי מיילים ישנים מהאאוטלוק, אורז כמה פריטים, עושה סלקציה בין נצחי לזמני, בין זכרונות למזכרות, תוהה עד כמה ארגון עסקי יכול להכיר באדם בזכות מי שהוא ולא בגלל מעמדו – ויוצא למסע אל עתיד עלום מבחינתי. פרק ב' לכל דבר, תפקיד חדש, אתגר גדול, וחרדת ביצוע שגוזלת ממני את שנת הלילה. בקרוב אוכל לפרט במה מדובר.

– מהו האירוע שהשפיע עליך יותר מכל?

בנאלי, יודע, אבל מה לעשות, שום מעמד בחיי לא העפיל את הרגע שבו נפערו כלפיי זוג עיניים מבוהלות, בעוד הגוף הקטנטן נאבק את דרכו מתוך אמא אל זרועותיו של המיילד מושיק, שרגע לפני כן נכנס למשמרת שבת בבוקר בשיבא.
לפני, באמצע ואחרי כל דבר – אני אבא שלה. היא הסיכות שמחברות אותי. היא האמצע שלי, וכל כולי מסביבה. ומאז שיש אותה גם הרצף הכרונולוגי מבלבל. כאילו רק אתמול היתה לי התינוקת. חבילה עטופת שמיכות שחששתי לאחוז בידיי, שלא תישמט מההתרגשות. וכאילו רק הבוקר כל פריט בבית עוד היה "בו" ו"דה", וכאילו רק לפני שעתיים עוד הלכנו לגן של מרסל, ועכשיו אנחנו וו'ניקים, מרעישים עולמות על הכביש במשמרות הזה"ב.
ובכל זאת, כאילו תמיד היתה חלק ממני, מסתתרת בתוכי, גם עם הילדים במקלט במלחמת יום כיפור, במחבואים בשדות סביב 'הר המשטרה', ביסודי על שם לוחמי הגטאות, בטיולים בשמו"צ, במשלחות הנוער, בטרמפים ללבנון, במדור שחרורים בבקו"ם. כאילו מאז ומעולם היתה איתי, בדסק, בשלוש משרות במקביל, בנסיעות המתישות, בלילות הארוכים, בשנים של מחסור באוכל ומחסור באהבה. כאילו היתה שם בפנים גם כשפגשתי את אמא שלה ואת האחים שלה, ובחרתי בשבילה את המשפחה שתאהב אותה כל כך. נעמי קראנו לה, בגלל העתיקות והמתיקות והעומק האינסופי של אנושיות, והיא כזו, נעימה, ויפה, ומצחיקה, ורגישה, ומזדהה עם אנשים וחומלת על בעלי חיים, והלב שלה כל כך במקום הנכון. היא מחמיאה אותי, אוורסט שלי. אדם חדש שהוא לגמרי אני – אבל שונה בתכלית, ויש לו את כל הסיכויים לא להסתפק בי, ולא לטעות כמוני, ולא לחיות בפחד, ולא לחשוש להחליט, ולא להירתע מלנסות, ולא להיות תלוי באיש, ובכל זאת להצליח לא להישאר לבד.

מה מעורר בך השראה ?
הומור וכישרון הם שיא היופי האנושי בעיני, ומי שיש לו הרבה משניהם מעורר בי הערצה. אנד יט, גילויים של טוב לב, בעיקר בסיטואציה לא צפויה, מחשמלים אותי, נותנים לי כוח להזיז הר.

– מהו הצליל האהוב עליך ?
לא בדיוק צליל, יותר ווליום: כל מוזיקה בווליום עצום, ששומעים לבד, באוטו, בכביש פתוח, בכל מהירות מעל 140 קמ"ש. אין יותר מזה.

– איזה משפט שינה את חייך ?
כשאמרתי בגיל 23 "אבל יש לך אותי" לאשה הג'ינג'ית והיפה שבכתה מולי כשסגרנו רק שנינו עיתון בשעת לילה מאוחרת, במשרדים הנטושים בשוק תלפיות בחיפה. נפרדנו רק 16 שנה וילדה משותפת מאוחר יותר, ואף שעברו כבר ארבע שנים, אנחנו עדיין המשפחה היחידה של שנינו.

– מהי התמונה שהשפיעה עליך יותר מכל?
הניווט בממשק הפנימי שלי הוא ויזואלי, אז יש המון. כמו זו המפתיעה, מהתדרוך ליד צידון ב-1985, כשהסתתרתי עם סיגריה מאחורי קונטיינר צבאי והצטרף אלי מעשן נבוך וידידותי, יצחק רבין. או זו שמקמטת את לבי, בבית החולים כרמל, של אמא שלי ממשיכה לדבר עם אבא שלי, אף שחודשים לפני מותו כבר היה מונשם ומורדם ונפוח בכל גופו, ומאמינה בכל זאת שאחרי כל מה שעבר, הוא יעבור גם את זה.

– מהו המאכל האהוב עליך ?
הגורמה שלי נמוך משרפרפו של שב"ח ממוצע כי אני צמחוני: לחם טרי, קצת גבינות, זיתים, לימונדה – ושמח לי.

אם היית קורא מחשבות את מחשבותיו של מי היית רוצה לקרוא ?
של כל מי שמשועמם מספיק כדי לקרוא את השטויות הסנטימנטליות שלי.

– אם יכולת לשוטט בזמן, באיזו תקופה היית רוצה לבקר ?
לא לבקר, להישאר – בשנות השישים, בחוף המערבי בארה"ב. להשתתף בכל מאבק, לעלות על כל בריקאדה, לעבוד בשביל היום, לנדוד עם גיטרה, לאתגר גבולות, לשתות כמו שנושמים, לעשן כמו ששותים, לזיין כמו שמעשנים, להיות פועל מן השורה בתעשיית המין החופשי, לישון בחוץ, ללכת עירומים, לחטוף דלקת ריאות. למות כהבטחה גדולה בלי שאצטרך לקיים.

– עם מי היית רוצה לעבוד ? ולמה דווקא איתו ?
עם יון פדר, בכל מקום. עבדנו ביחד שנים כמו שתי זרועות של אותו אדם, ולמרות שאין נושא אחד שאנחנו מסכימים עליו, ועל-אף הוויכוחים והקטטות האינסופיות – הוא הכי שותף לי, וזו הזוגיות הכי יציבה וסימביוטית ומאושרת שהיתה לי.

– מהם אתרי האינטרנט והבלוגים (מלבד אלה שאתה לוקח / לקחת חלק בהם) האהובים עליך ?
אני מאוד פרימיטיבי בעניין הזה. בלי "גוגל" החמצן לא מגיע לי למוח, ובלי הפורום של רונן פורת ב-ynet הדם לא זורם לי ללב.

– מה מוציא אותך מדעתך ?
כשמביכים מישהו במכוון, בפומבי או בין חברים. וגם כל סוג של רוע לב, חוסר טקט וחוסר רגישות שנובעים ממודעות עצמית נמוכה, ממגלומניה, משימוש לרעה במרות ובסמכות, או מטמטום פשוט. בשנים האחרונות יצא לי להיתקל, די חזיתית, בלא מעט אנשים כאלה.

מה מצחיק אותך ?
הכול. אני אדם עאלק-עצוב שכל הזמן צוחק. כל הגזמה מצחיקה אותי, ומכיוון שאין בי עצם אנינה אחת, מדי בוקר גילי, אחותו הקטנה של ארתור המצויר מערוץ הילדים, משכיבה אותי על הרצפה.

– מה הדבר המטורף ביותר שעשית ?
התעקשתי להיות אבא בגיל שבו עוד לא ידעתי להיות ילד. התאמצתי מאוד במשך שנים, אבל זה קרס, ועשה הרבה נזק לשני אנשים צעירים שאני מאוד-מאוד אוהב. וגם לי.

מה מביך אותך ?
כל מה שהוא אני. הגוף שלי, המראה שלי, הנוכחות שלי, האישיות שלי. תחושת הכיעור היתה בי תמיד, אבל בשנים האחרונות הפכה להסתגרות מוחלטת, כשהבנתי שאני נשפט גם בעיני אנשים קרובים בעיקר על פי המראה שלי.

– מהו האלבום או השיר שהשפיע עלייך יותר מכל ?
שוב, אני בלתי אנין, כך שיש אלפים כאלה. כילד בשנות השבעים הייתי משועבד לאלבום של "כוכב נולד", בגלל כריס כריסטופרסון, ועדיין חושב שהבלדה שלו על בובי מק'גי היא יצירת מופת קטנה. אבל הפסקול האותנטי שלי הוא עברי ומדכדך, כצפוי. "החולם הקטן" של אלברשטיין, "אני נושא עמי" של אורלנד, והכי מכולם "החיטה צומחת שוב" של דורית צמרת. הוא מזעזע ומטלטל אותי בכל פעם מחדש, פורם בי את התפרים, וממסמר אותי לכאן, לישראליות, להכרח להמשיך לחיות עם האבל האישי הכבד.

מה הדבר המטופש ביותר שעשית ?
התאהבתי בטעות בחבר הכי טוב שלי. איבדתי אותו, כמובן, אבל גם חצי ממני.

– איך היית משפר את העולם ?
בגדול – הייתי מבטל את כל הדתות. בקטן – למזלי, אני איש תחזוקה בכיר של מגאפון ציבורי גדול, ולכן יצא לי לרתום לא פעם את הכוח העצום של ynet לטובת עניינים שנראו חשובים ברמה האנושית, לאו דווקא העיתונאית. אין בזה שום הדר עיתונאי, אבל בשבילי החריגות האלה הן כנפי הטיס שלי.

לו היו ניתנות לך שלוש משאלות מה הן היו ?
הראשונה: שהילדה שלי תתגבר על הגנטיקה העלובה שהורשתי לה, ותהיה בריאה-שמחה-אהובה, תמיד. את השנייה אשמור לשעת מצוקה כמו כדור ציאניד, והשלישית – לעשות אלט-קונטרול-דיליט לעצמי, ואחר כך ריסטרט.

– מהי החולשה הכי גדולה שלך ?
שאני לא אדם פיזי. אני לא מצליח להתניע שגרת חיים ספורטיבית – להזיע, לרוץ, לרכב, לשחות, בטח לא להיכנס למכון כושר. העיסוק בגוף כה מביך אותי. מאז שהצלחתי להתכחש לחולשה-הכי-גדולה הקודמת שלי (סיגריות, ומאוד מתגעגע) הבנתי שחוסר הביטחון הגופני שלי השפיע על כל מהלך חיי באופן מונומנטאלי.

– איפה תהיה עוד 10 שנים ?
מקווה שמספיק עשיר כדי לשכוח את רוב החולשות שלי.

נסח שאלה שהיית מעוניין לשאול את עצמך וענה עליה.
– אתה בטוח שאתה רוצה לעשות send לקובץ הזה?
– ממש לא.

– מי היית רוצה שיענה על השאלון הזה ?
ד"ר הגר להב, ראש מסלול עיתונות במכללת ספיר, וחבילת חברוּת מפנקת.

אסוציאציות

אהבה – כישלון ראשון
• אלוהים – עכשיו באים?
• מוות – תמיד הולך לצדי
כתיבה – לא מספיק מוכשר לזה
• טלויזיה – סובלימציה לאינטרקציה אנושית אצל אנשים בודדים
ישראל – הקבוצה היחידה שאליה אני אכן שייך, ומישהו אשכרה רוצה להרוג אותי בגלל זה
• משפחה – כישלון שני
אושר – כמה רגעים יפים שלא מצדיקים חיים שלמים
• פוליטיקה – אובאמה עשה אותי אופטימי
עבודה – הגדרה עצמית
• סקס, סמים ורוקנ'רול – בלתי מספיק. בכולם
• ילדות – כישלון שלישי
• אינטרנט – בשיא הרצינות: מדיום שיש לו פוטנציאל להחליף את הדת
רייטינג – רק שיטת מדידה. כלומר, צורה ולא מהות
Ynet – ילד שלי מוצלח
• אילן יצחייק – אוהב להיות לבד, אבל לא האמין שמישהו ייקח את זה ברצינות.

אילן יצחייק הוא עיתונאי. עובד בקבוצת ידיעות למעלה מ-20 שנה, ממייסדי אתר Ynet, שימש כסגן עורך האתר במשך שנים. כותב את המדור "עלו ברשת". לקראת דרך חדשה. בהצלחה


Be Sociable, Share!
כוכב אחדשני כוכביםשלושה כוכביםארבעה כוכביםחמישה כוכבים (8 הצבעות, ממוצע: 5.00 מתוך 5)
Loading...
תגיות: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , ,

כתיבה ועריכה: סיני גז
צור קשר עם המחבר | כל הרשימות מאת

14 תגובות »

  1. אחד השאלונים הכי מוצלחים שעלו כאן.
    איזה אומץ, יא ראב.
    שרק תהיה לנו בריא ומאושר, אילן.

    תגובה

  2. איזה חיים. איזה תשובות. איזה אומץ.
    שתמשיך לעמוד בסטנדרטים של עצמך. וגם להיות מאושר מדי פעם.
    בהצלחה בדרך החדשה.

    תגובה

  3. שיהיה בהצלחה!

    תגובה

  4. וואו… איזה איש מרשים!
    לא ראיתי אף אחד שמשיב כך – תשובות כל-כך כנות, עם כושר ביטוי ורמת ניסוח כל-כך גבוהים,
    עם יצירתיות וענווה.
    באמת נפלא.

    תגובה

  5. wow
    אין מילים אחרי כזה קטע, חכם, מדהים, יפה, מרגש
    בהצלחה

    תגובה

  6. טוב שסוף סוף יצאת מהארון, אולי זה יעזור לך להיות קצת פחות מרושע וקטנוני לאחרים, בעיקר לעובדים שלך, שכמה מהם לא שוכחים את התנהלותך המכוערת מולם.

    תגובה

  7. כל הכבוד על הפתיחות והכנות.
    אתה כותב מוכשר מ א ו ד!!!
    שים זין על כולם ותתחיל לאהוב את עצמך.
    אנחנו קרובים בגיל ומאוד נהניתי לקרוא את תשובותיך.

    תגובה

  8. ורק בגלל הדברים האלו כל כך הרבה אנשים אוהבים אותך ומבכים את הרגע בו החלטת לעזוב אותנו

    תגובה

  9. מהשאלונים שיותר עניינו אותי,

    והלוואי שתמיד יביא את הערך המוסף שלו לכל ארגון בו יימצא !

    בהצלחה!

    תגובה

  10. טקסט מדהים, כמו גם אתה.

    תגובה

  11. קיבלתי קישור לפוסט הזה תחת הכותרת "תקראי באמת". " קראתי באמת" וקיבלתי מתנה. מזמן לא קראתי טקסט כל כך אמיתי, דברים כל כך חותכים ונוגעים. מעבר לתעוזה להיות גלוי כל כך במרחב הפתוח שיודע להיות אכזרי לעיתים לאושיות מהז'אנר / תעשייה, אי אפשר להשאר אדיש לחוכמה לרגישות וגם למסרים התת קרקעיים של אדם שמתבונן בסביבה ובעצמו דרך פילטרים שקופים כמעט.
    נתת לי השראה ותזכורת לקיומן של נפשות יפות ונקיות, לחשיבות של צניעות ובעיקר לכוח של מילים לרגש.

    תעשה חיל ותכתוב המון.. כדי שנוכל להתרגש (-:

    תגובה

  12. הי אחי ממצב בוא אולי

    תגובה

    בן Reply:

    ben_fa@walla.com אימל שלי אחי

    תגובה

  13. איכס.

    כותב מוכשר (למרות מה שהוא טוען), אבל מי שהגיב "וואו, איזו כנות" ושות' – לא מכיר את האיש שבקיר.

    הכי הצחיקה אותי אילה. "צניעות". פחחחחחח.

    תגובה

הוספת תגובה