השאלון The Questionnaire

כתיבה ועריכה: סיני גז By Sinai Gez

השאלון עם גון בן ארי / מאת: סיני גז

מאת • 2 באוק, 2008 • קטגוריות: מוזיקאים, מוזיקה, סופרים, עיתונאים

"הייתי רוצה לעבוד עם קורט וונגוט. גם כי אני מאוד אוהב אותו וגם כי הוא מת ולא יפריע לי לעבוד"

מה אתה עושה בימים אלה ?
בעיקר כותב ב'7 לילות', שמונה לילות בשבוע, אבל כרגע בחופשה של שבוע, שהיא לא בדיוק חופשה. אני סגור בדירה במנהטן ועורך את ספרי השני, שייקרא כנראה 'ילדי הסקויה' וייצא בהוצאת זמורה-ביתן. (הספר הראשון, מלפני שנתיים, נקרא 'תושבי חדר הילדים'. העורכת שלי – הילה בלום, אישה מקסימה שלימדה אותי, בין היתר, איך להשתמש במילה "היפרוונטליזציה" – טוענת שהעובדה שלכל הספרים שלי יש המילה "ילד" בכותרת תבלבל את הקוראים. אבל הקוראים בסדר עם זה. לאמא שלי לא אכפת). חוץ מזה אני חבר בשתי להקות, האחת נקראת כרגע "ועדת וינוגרד" ותחזור להופיע בחצי שנה הקרובה, והשנייה נקראת, כנראה, "גוזני". כלומר: התשובה לשאלה, "מה אתה עושה בימים אלה?" היא בעיקר: לא מצליח לחשוב על שם טוב ללהקה.

מהו האירוע שהשפיע עליך יותר מכל?
זה יתפרסם בשבוע הבא, לא? אז אני משער שעד אז יהיה אירוע חדש שהשפיע עלי יותר מכל והוא האירוע של הפעלת מאיץ החלקיקים LHC בז'נבה. מדובר, כידוע, בניסוי שמטרתו לגלות האם אכן קיים החלקיק בוזון היגס, החלקיק שנותן לנו את המאסה ושנקרא, כנראה, על שם אוגר בריטי. עכשיו יש שלוש אפשרויות: 1. עד שהשאלון הזה מתפרסם גילינו שאותו 'החלקיק האלוהי', שנצפה לאחרונה בגופה של אנג'לינה ג'ולי, לא קיים. 2. נפתחו שערים לממדים אחרים, כמו בסרט 'הערפל' שרץ עד לא מזמן בקולנוע, בו ניסוי מדעי פותח מימד אחר וממנו מגיחה – לחרדת האנוֹשוּת – אנימציית מחשב ממש ממש גרועה. 3. נוצר חור שחור כמו גם קרע מאסיבי במימד החלל והזמן והגוף שלנו מטולטל בין ממדים, זמנים ותדרים של גלגל"צ וכולנו מתים. או לפחות משוללים קיום פיזי, שזה בערך מה שקרה לקייט מוס. וזה, אני מנחש, המצב. אז כן, אני יכול להגיד שהפעלת מאיץ החלקיקים LHC בז'נבה הייתה האירוע שהשפיע עלי יותר מכל. החיים שלי נחלקים (אני משער) ללפני ואחרי הפעלת מאיץ החלקיקים LHC בז'נבה. ומדובר, כזכור, בקרע במימד החלל והזמן, כלומר, החיים שלי   ב א מ ת    נחלקים ללפני ואחרי הפעלת מאיץ החלקיקים LHC בז'נבה. כלומר, ייתכן מאוד שבאשמת מאיץ החלקיקים LHC מז'נבה, העבר שלי נמצא עכשיו איפשהו בדימונה והעתיד שלי, לעומת זאת, נבעט אל השמש. אז כן, זה היה האירוע ששינה את חיי. הפך אותי לאדם אחר לגמרי. הפסקתי, למשל, לעשן. רוב מה שאני עושה עכשיו זה: 1. מת. 2. מת בתוך חור שחור. וגם: 3. מת בתוך חור שחור במימד אחר רק כי כמה מדענים רצו לגלות אם תיאוריה מטומטמת שלהם נכונה, ויש חלקיק שנותן מאסה לחומרים, כי אחרת אין שום טעם לעשות דיאטה. חוץ מזה, עוד רגע שהשפיע עלי יותר מכל: המצאת החתול על ידי גדול הממציאים, פרידריך ארנסט בנץ.

מה מעורר בך השראה ?
ויקיפדיה ובירה. לחזור הביתה אחרי לילה של שתיה ולשבת עד 4 בבוקר על הויקיפדיה. ללחוץ על "ערך אקראי" ופשוט לקרוא הכל. לנדוד מאהבה לזריעת עננים, מאלוהים לשקיעת ונציה, מהגולם מפראג לבעירה אנושית ספונטנית. מלבד העשרת הידע זה גם מכריח אותך להידחק אל המחשבה על האנשים שישבו וכתבו את זה, וזה מכה בך באימה והאושר הנוראיים שנגררים אחרי ההבנה הנוראית של גודלו של העולם. ובירה זה טעים.

מהו הצליל האהוב עלייך?
יוניסון בין דיסטורשן לצ'לו. הצליל של עור נוגע בעור. הצליל של ספר נטרק. יוקלילי. הצליל של מחט על ווייניל לפני שזה מתחיל לנגן. כל צליל שיוצא משני האלבומים הראשונים של Under Byen. הקול של הזמרת של Mum. הצליל הזה.

מהי התמונה שהשפיעה עליך יותר מכל?
אני משער שזו.

אם היית קורא מחשבות את מחשבותיו של מי היית רוצה לקרוא ?
אורי גלר. כי הוא התחיל.

אם יכולת לשוטט בזמן, באיזו תקופה היית רוצה לבקר ?
בעידן המומינים.

עם מי היית רוצה לעבוד ? ולמה דווקא איתו ?
עם קורט וונגוט. גם כי אני מאוד אוהב אותו וגם כי הוא מת ולא יפריע לי לעבוד.

מה מוציא אותך מדעתך ?
המחול "ממותות" של אוהד נהרין. גזענים. אתיופים. פטריוטים. ספין אופים. הקמפיין נגד משתמטים. "רוצה בנות". אנשים שחושבים שיש איזושהי משמעות לקיום שלנו מלבד אהבה. הופעות מחול של יסמין גודר. קהל בהופעות מחו"ל בארץ שימצא כל סיבה אפשרית להתלונן, כולל "איכס, הבירה קרה לגמרי!". העובדה שהחתולה שלי בוחרת להשיר את כל השיער שלה דווקא, ובצורה ממוקדת מאוד, על כל הבית. אנשים שאומרים "חלל" במקום "חדר". אנשים שאומרים "קונספט" במקום "רעיון". אנשים שאומרים "טראק" במקום "שיר". אנשים שאומרים "אני בא ממקום של שירה" במקום "אני אידיוט".

מה מצחיק אותך ?
"רודף העפיפונים". החרא הזה הורס מצחוק. כי זה כתוב כמו ספר! איזה רעיון ענק זה: הם עשו את זה בצורה של ספר! ספר קטן! כאילו שזה ספר! אבל זה לא. אבל גם רועי כפרי מצחיק, וגם כל המכשבקים וגם כל דבר שדרוּ, אותו גיק מאוהיו, שעשה את התמונה הנ"ל, עושה. למשל Married to the Sea, או Tooth Paste for Dinner, או Superpoop.

מה הדבר המטורף ביותר שעשית ?
פעם הדלקתי את האור (כלומר, נגעתי בחשמל) בלי חליפה מבוֹדֶדֵת מגומי! זה והרואין.

מה מביך אותך ?
לא הרבה דברים מביכים אותי יותר מזה. כלומר, בואו נגיד שקרה לי פעם שהתעוררתי ערום מול שמעון פרס מלי לוי וטום יורק עם קעקוע של בוב ספוג על כל הבטן, וזה, איך לומר, הביך אותי קצת פחות מזה. זה באמת מביך אותי עד כדי כאב פיזי. כאילו עקץ אותי נמר במוח. כאילו בעט לי במצח סוס. טרויאני. כלומר, אנשים שמנסים לכתוב שירים למרות שהם לא היו יכולים לכתוב את דרכם החוצה משקית גם אם חייהם היו תלויים בזה. אנשים שברור שהיו צריכים למצוא לעצמם קריירה אחרת – מה רע, למשל, בהוראת פסנתר? או הרחקת יונים בטנטרה?

מה הדבר המטופש ביותר שעשית ?
קראתי פעם – ואני נשבע בכל מאודי שזה נכון – כתבה שלמה, שלמה לחלוטין, מההתחלה עד הסוף, כולל האותיות והכל, של בן כספית.

איך היית משפר את העולם ?
לאט.

לו היו ניתנות לך שלוש משאלות מה הן היו ?
1. פעם אחת, רק פעם אחת, שמישהו ייגש אלי ברחוב, משום מקום, וייתן לי פלאייר מנג'ס. פעם אחת.
2. חשבון פרטי לחלוטין, אקסקלוסיבי, משלי – עם סיסמה והכל! – בפייסבוק.
3. שידברו איתי קצת מביטוח לאומי. מה קרה, אני לא מעניין אתכם? מה כבר אני מבקש. לא תגידו כרטיס ברכה. רק איזה טלפון. איזה מכתב. איזו הודעה. לא משהו אישי. מי ישמע כבר כמה אנרגיה זה לוקח לכם. הודעה, זה הכל. וגם לא משהו מחייב. הודעה פשוטה. משהו כמו, "מר: גון בן ארי, ה: אזרח, הריני להודיע לך כי חובך הצטבר לכדי סכום של: 3,518 (סה"כ) שקל ולכן כל חשבונות הבנק שלך עוקלו. מאחר ולא עבדת במשך: 15 דקות בשנת: 1914 משום שהיית עסוק ב: לא להיוולד עדיין.  מצטערים שלא הודענו לכך על זה: אף פעם. אלא רק: ממש מאוחר מידי, כשהחוב תפח מספיק כדי: לקנות בעזרתו את ירון לונדון". הלוואי. טוב, אז קיבלתי מכתב מאוד דומה השבוע, אבל מה אכפת לכם? שלחו עוד אחד. פליז.

מהי החולשה הכי גדולה שלך ?
בגיל 23 לא נותר אלא להודות שכנראה כל מה שיואל הופמן יכתוב אני אוהָב – כולל רשימת מכולת, ושכל מה שסיגור רוס יוציאו, אני אקנה – כולל אם הם ימכרו גללים שעברו למינציה, ושכל מה שהחברה שלי, הרקדנית המופלאה דניאל ("שמיינה") גל, תעשה, אני אסכין איתו – כולל קיצוץ השיער, מה שהיא עשתה לא מזמן למרות שהתנגדתי לו בעזרת שביתת מקלחת, עתירה לבג"ץ ובשלב מאוחר יותר, איום גרעיני. אני רוצה לומר: התגבשתי קצת, אני יודע יותר מידי כבר את מי ומה אני אוהב ולא אוהב ורק לעיתים רחוקות משהו – עינת שרוף למשל – מצליח להפתיע אותי. ואני לא יודע כמה זו תכונה טובה, אבל אני לא בטוח שזו חולשה שלי. ייתכן שזו חולשה מסוימת של העולם התרבותי בישראל. חוץ מזה, בגלל שאני כותב רוב שעות היום, הגוף שלי התנוון כל-כך שחזרתי לתקופת האבן. לפעמים אני מתעורר באמצע הלילה ומגלה כי במשך השינה צדתי כלב-ים קטן, מתוך איזה אינסטינקט קמאי. מרוב שעות מול המחשב בהן אני רק יושב ומעבד תמלילים כל הזמן, ייתכן שעוד חמישים שנה אני אהיה מוח מוצף בנוזל. זה, בעצם, נשמע קצת כמו שחצנות, אז יותר נכון יהיה אולי להגיד שאני אהיה מרפק צף בנוזל. גם זה, בעצם, ייפוי של המציאות, אני כנראה אהיה מרפק מוצף בבירה. בכל אופן, החולשה הכי גדולה שלי היא העובדה שהפעילות הגופנית האחרונה שביצעתי שנחשבת לפעילות אירובית הייתה להיוולד.

איפה תהיה עוד 10 שנים ?
אני מקווה מאוד שבדיסנילנד, פלורנטין.

נסח שאלה שהיית מעוניין לשאול את עצמך וענה עליה.
מותר לי להחליט גם מי ישאל אותה? נניח שכן.
יאיר לפיד: "נעבור לשאלון המורחב שכתבתי לבד לבד. מה ישראלי בעינייך?"
אני: "אתה יאיר. אתה ישראלי בעיני".
יאיר לפיד: "ומה מעצבן אותך?"
אני: "ישראלים".

מי היית רוצה שיענה על השאלון הזה ?
זו, בעצם, שאלה זהה ל"אם היית קורא מחשבות". אבל לא נורא. 1. רוברטו בולאנו. 2. פרופסור עדה למפרט. 3. יואל הופמן. 4. וודי אלן. 5. סול ווליאמס. 5.  אָש קֶצָ'ם.

אסוציאציות
אהבה: ריימונד קארבר.
אלוהים: זה עוד כלום, חכו שתשמעו אותי מנגן על פסנתר.
מוות: הדרך הנעימה ביותר להעביר את גיל 13.
עבודה: הדבר הזה שאני עושה בשעות שבהן אני לא עובד.
מוזיקה: מה שקורה אם מנגנים אלבום של קרן פלס הפוך.
טלוויזיה: שום דבר טוב מאז רן וסטימפי.
ישראל: שואה.
משפחה: מזל.
הומור: חומר סיכה.
פוליטיקה: שואה.
סקס, סמים ורוקנ'רול: זבנג.
ילדות: גלוּת, אימה, קרטיב לימון.
אינטרנט: ההמצאה הגדולה ביותר מאז החתול.
רייטינג: מה שדודו טופז בטח רואה כשהוא הולך ברחוב. "הו, איזה יום יפה! הלכתי לקיוסק וביקשתי מהרייטינג שבקופה מלרבורו אדום. אחרי זה עזרתי לרייטינג עיוור לחצות את הכביש, ואז כמעט שנתקלתי ברייטינג נשי שדחף עגלה ובתוכה רייטינג תינוק יפיפייה. התנצלתי ועזרתי לה להעלות את העגלה במדרגות. איזה יום נפלא! יֶצר הרייטינג טוב מנעוריו! אז למה אני מרגיש כל-כך כל-כך בודד?"
גון בן ארי: is in it for the eggs.

גון בן ארי הוא עיתונאי וסופר
Be Sociable, Share!
כוכב אחדשני כוכביםשלושה כוכביםארבעה כוכביםחמישה כוכבים (אין הצבעות)
Loading...
תגיות: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , ,

כתיבה ועריכה: סיני גז
צור קשר עם המחבר | כל הרשימות מאת

11 תגובות »

  1. גון, אתה מלך.

    תגובה

  2. […] גון בן ארי מתארח בשאלון http://hasheelon.com/2008/10/02/gon-ben-ari/ דרג את התוכן:0מומלץלא מומלץהוספת תגובה […]

  3. […] גון בן ארי מתארח בשאלון […]

  4. זה השאלון הכי מצחיק שקראתי בינתיים!

    תגובה

  5. העיתונאי השנוא עלי בידיעות. לא מצחיק. אפילו מביך.

    תגובה

  6. זה פשוט מדהים – על פי הכתבות שלו ניסיתי לדמיין איך הא ייראה, מה יהיו תולדות חייו, ומה הוא יגיד בראיון, וצדקתי בול ! הוא מגלם בדיוק את כל מה שאני שונא בתרבות האינסטנט והבינוניות של החלקים הפוסט-מודרניסטיים בישראל.

    תגובה

  7. אחד הדברים היותר מצחיקים שקראתי בחיים, חוץ מהקטע שבו הוא אומר שהוא בן 23, אז יותר קינאתי וזה הפריע לי לצחוק. אבל חוץ מזה השאר היה ממש טוב

    תגובה

  8. הציניות הורגת מבפנים

    תגובה

  9. אני קורא עכשיו את ילדי הסקויה וניכנע מכל מילה. גם בשאלון גון ניחן בכתיבה עם הומור מדהים . משב רוח מרענן. עושה חשק לקרוא גם את הספר הראשון. תמשיך לכתוב ברגישות ולפרק את השפה העברית לכל כך הרבה כיוונים כיפים.

    תגובה

  10. ניהינה מכל מילה

    תגובה

  11. נוד נפוח

    תגובה

הוספת תגובה